המלאך באדום והנסיכה בורוד/גמור

פרק 53- פי וג'י

המשך נקודת מבט❤:
*כמה שעות אחרי*
▪︎נקודת מבט של דן▪︎
השעה היא 4 לפנות בוקר החלטתי שניסע עכשיו כי הנסיכה הייתה עייפה היא נרדמה עוד כשהיינו בבית של ההורים שלה, עכשיו אנחנו כבר בבית היא כבר התעוררה המזוודות כבר ארוזות והכל מוכן.
"יאללה בייב יצאנו?" שאלתי הסתובבתי אליה וראיתי שהיא עדיין לא לבושה היא הרימה את מבטה אליי "נו נסיכה תעלי להתלבש" אמרתי "לא בא לי אני לא טסה אני לא מוצאת מה ללבוש" אמרה קולה היה נשמע כל כך מתוק שלא יכלתי להתעצבן "בואי נסיכה אני אעזור לך." עניתי בקול רגוע "לא בא לי אתה מביא לי בגדים כאילו אני זקנה וחם לי אוף לא רוצה אני נשארת פה." אמרה ידיה משולבות התקדמתי אליה בלי לומר כלום הנחתי נשיקה על שפתיה אחזתי בידה ולקחתי אותה ביחד איתי לחדר שלנו עלינו היא התיישבה במיטה
פתחתי את הארון והוצאתי שמלה כלשהי "מה עם זאת?" שאלתי "לא רוצה היא לא מחמיאה לי עם הבטן" אמרה "אבל הכל יפה עלייך בייב" אמרתי הוצאתי חולצה ומכנס "לא בא לי אני לא יוצאת לטיול עם ריי מה זה" אמרה "אז אולי זאת?" שאלתי הוצאתי לה מכנס עם חולצה קצרה חולצת בטן לא יודע איך קוראים לחרא הזה "לא לא לא לא לא לא לא ממש לא" אמרה "אתה רואה אין לי מה ללבוש! אני לא טסה אני נשארת פה." אמרה והתחילה לבכות היא הפילה את פניה על הכרית ואני שמעתי אותה בוכה נאנחתי והתקדמתי אליה ירדתי אליה בישיבת צפרע "בייב שלי." אמרתי היא לא ענתה וסובבה את ראשה לצד הנגדי "נסיכה.." אמרתי שוב הנחתי את ידי על ראשה אך היא הזיזה אותה במהירות התייאשתי וקמתי יצאתי למרפסת הוצאתי סיגריה ואת הטלפון וחייגתי לירין
"אה אח שלי?" שמעתי אותו "איפה אתה?" שאלתי "אצל אן רואים סרט למה קרה משהו?" שאל "מי רואה סרט בארבע לפנות בוקר ימוזרים" אמרתי אך מהר מאוד חזרתי לנושא "טוב טוב תעבור לוידיאו ותביא לי זריז את אן" אמרתי אחרי כמה דקות ראיתי את אן בוידיאו "היי מה קורה?" שאלה "חרא. אני צריך את העזרה שלך" אמרתי "כן ברור מה אתה צריך?" שאלה "שתעזרי לי עם ליאן" אמרתי "קרה לה משהו??" שאלה מהר "היא בוכה לי רק בגלל שאין לה מה ללבוש לטיסה עכשיו" עניתי "כל כך מתאים לה.. נו תביא לי אותה חשבתי שכבר קרה משהו יותר רציני" אמרה "אם זה לא רציני אני לא יודע מה כן" עניתי נכנסתי חזרה "קחי בייב אן רוצה לדבר איתך" אמרתי "לא בא לי." אמרה "היא לא רוצה" אמרתי לאן "לא אמרתי שאני לא רוצה אמרתי שלא בא לי!" אמרה "טוב בסדר סליחה היא אמרה שלא בא לה" תיקנתי "שים אותי לידה ותצא מהחדר" אמרה ועשיתי את מה שאמרה לי..

חיכיתי כבר 10 דקות ועוד 5 ועוד 5 עד שהפסקתי כבר לספור עוד שניה נרדמתי על המשקוף חבל רק שהדלת נפתחה "בוא אני מוכנה" אמרה עקפה אותי וירדה הנחתי את מבטי עליה מתמקד בכל צעד וצעד שלה כמה שהבגדים האלה מחמיאים לתחת שלה זה פשוט לא הגיוני מזל שהיא שלי, מהר מאוד נזכרתי בכמות הבנים שהולכים להסתכל על מה ששלי,
העצבים עלו לי תוך שניות ירדתי אליה "למה אתה עצבני?" שאלה נישקה אותי והתקדמה למטבח.
לא יכלתי שלא להסתכל, פאק היא כל כך יפה.
"אתה בוהה יותר מידי לא חושב?" שאלה עם ציחקוק "לא." עניתי והוצאתי חיוך "אבל למה היית עצבני מקודם?" שאלה "כי נזכרתי שהרבה הולכים להסתכל על מה ששלי" עניתי היא גילגלה קצרות את עיניה התעצבנתי היא יודעת שאני לא אוהב את זה.
"סליחה בייב אבל רק רציתי לראות את הפרצוף היפה הזה" אמרה נאנחתי "מה? עכשיו אתה שונא אותי?" שאלה והניחה את ידה סביב גופי "כן." עניתי "לאא מה אני יכולה לעשות בשביל שתסלח לי??" שאלה "נשיקה תלך די טוב" אמרתי "לא רוצה אתה צריך לנשק אותי מה זה אתה הבעל שלי תנשק אותי תראה לי שאתה אוהב אותי מה זה זה עכשיו אני עצבנית עלייך. הפיצוי הוא אוכל. טוב." אמרה דפיקות בדלת נשמעו הלכתי לבדוק "בוס אנחנו מוכנים." השומר שלי ביטון שעמד בפתח הבית אמר "אנחנו יוצאים." אמרתי סגרתי את הדלת והלכתי חזרה אל הנסיכה "קדימה בייב יוצאים." אמרתי..