המלאך באדום והנסיכה בורוד/גמור

פרק 38- התגעגעתי אליכם

▪︎נקודת מבט של ליאן▪︎
קמתי בבוקר וראיתי לצידי את דן ישן חייכתי הנחתי לו נשיקה על הלחי ונכנסתי להתקלח.. יצאתי מהמקלחת התלבשתי

התארגנתי לקחתי את הזקט שלי את המפתחות לאוטו והתיק שלי ויצאתי מהבית לכיוון האוטו
נכנסתי לאוטו ונסעתי למשרד..
הגעתי למשרד שלי התיישבתי והתחלתי לחתום על מסמכים התגעגעתי לכל העסק הזה כשדן ביקש ממני פחות להיות עסוקה בזה הקשבתי לו אבל אני לא באמת מתכוונת לעזוב את הדבר הזה גם אם זה כולל את המחיר של לאבד אותו.
אלמוג נכנס למשרד "אפשר להפריע?" שאל "כן ברור" אמרתי הוא חיבק אותי והתיישב בכיסא "אני שמח שחזרת ליאן" אמר חייכתי "גם אני שמחה" אמרתי "ברגע שאיתי יגלה שחזרת הוא עוזב הכל וטס לפה" אמר צחקתי "אני מתגעגעת אליו אתה לא מבין עד כמה זה קשה לא להיות איתכם לפחות יום אחד" אמרתי "ואת לא מבינה כמה זה קשה לא להיות איתך לפחות יום" אמר לקחתי לעצמי כמה דקות של חשיבה ואז אמרתי לו "תקרא לאיתי לפה וליוני וגם ללואי" הוא הסתכל עליי "פותחים שולחן?" שאל בצחוק "לא פשוט באלי לדבר איתכם התגעגעתי אליכם" אמרתי הוא התקשר ושלח הודעות אני המשכתי לחתום על עוד מסמך "הם בדרך" אמר "סבבה.. איך אתה? מה עם המשפחה?" שאלתי בודקת אם הוא צריך משהו "הכל טוב" אמר "רשמת כבר את אחותך הקטנה לבית ספר?" שאלתי "כן.. היא התחילה כבר לפני 4 חודשים" אמר "נו איך?" שאלתי "הבית ספר הזה עושה בעיות עם התשלומים אבל בסדר" אמר "מה זאת אומרת?" שאלתי לא מבינה "הם אומרים שצריך לשלם איזשהו חוב שאמא שלי לא שילמה והם לוחצים על זה" אמר וגירד בראש "מה יש לך מה אתה דפוק? למה לא אמרת לי?" שאלתי פתחתי את המגירה שלידי "כי אין למה ליאן הכל טוב נסתדר" אמר "כמה אתה צריך?" שאלתי והוצאתי כמות של כסף מהמגירה "ליאן לא צריך הכל טוב" התעקש "נו אלמוג כמה?" שאלתי הוא הסתכל עליי חשב כמה דקות ואז אמר "9,000.." אמר ספרתי 10,000 והבאתי לו "תודה ליאן אני אחזיר לך אני מבטיח" אמר "שום מבטיח ושום מחזיר לי זה המעט שאני יכולה לעשות בשבילך על כל מה שאתה עושה בשבילי" אמרתי הוא קם וחיבק אותי ואני החזרתי לו חיבוק "אפשר גם?" שמעתי את הקול של איתי הסתובבתי וראיתי אותו את יוני ואת לואי נכנסים "איתיי" אמרתי והתקדמתי אליו בזרועות פתוחות לחיבוק הוא חיבק אותי ואני לקחתי את הזמן הזה בחיבוק לפחות 2 דקות
התנתקתי מהחיבוק שלי ממנו כשאני בוכה "מה יש לך מה את בוכה" אמר ואני צחקתי וניגבתי את הדמעות למרות שהן לא נפסקו "כי אני התגעגעתי אליכם מה זה למה אני בוכה" אמרתי ועברתי ללחבק את יוני ואת לואי קיבלתי הודעה מדן -איפה את?- לא עניתי הנחתי את הטלפון בחזרה על השולחן וישבתי על הכיסא שלי בחזרה "נו מה קורה איתכם?" שאלתי
הרמתי את הטלפון ועניתי לדן -יצאתי, צריך
משהו?- הנחתי חזרה את הטלפון "וואלה הכל פיקס אצלי לא יודע מה איתכם" אמר איתי ויוני ולואי אמרו שהכל טוב איתם "להביא לכם משהו לשתות?" שאלתי וניגבתי את הדמעות "לא" אמרו "אוקיי" אמרתי וקיבלתי הודעה מדן נכנסתי לראות מה הוא כתב..
My life😍:   ?מתי את חוזרת
אני: לא יודעת לא בזמן הקרוב
My life😍: ?קרה משהו
אני: לא, למה אתה שואל?
My life😍: לא יודע זה נראה שאת עצבנית עליי עשיתי משהו?
אני: אני צריכה לדבר איתך. מתי אתה מסיים במשרד?
My life😍: עובד מהבית
My life😍: עשיתי משהו?
אני: אני רק צריכה לדבר איתך אתה רוצה לעשות את זה בטלפון?
My life😍: לא יודע את מלחיצה אותי
אני: למה אתה נלחץ?
My life😍: כבר לא יודע
My life😍:  מתי את חוזרת לבית אני צריך לדבר איתך
אני: כל הכבוד לנו יש לנו על מה לדבר היום
My life😍: ליאן אני לא יודע מה יש לך היום אבל אם את יכולה להגיע לבית כמה שיותר מהר זה יעזור ואם עשיתי לך משהו פשוט תגידי לי את זה כבר
אני: תפסיק כבר לחשוב שעשית משהו
My life😍: לא הבנתי אז הכל טוב בנינו?
אני: למה שלא יהיה?😂
My life😍: אוקיי אז הכל טוב בנינו..
אני: אני מתגעגעת אלייך באלי שניהיה בערב רק אנחנו
My life😍:זהו שעל זה רציתי שנדבר
אני: קרה משהו?
My life😍: ההורים שלי הזמינו אותנו מחר לארוחת בוקר-צהריים עם האחים שלי
אני: אה נו סבבה אתה הולך?
My life😍: כן ואת באה איתי
אני: נדבר על זה כשאחזור
My life😍:  ??נוו ומתי את חוזרת
אני: לא עכשיו. ביי❤
My life😍: וואי טוב ביי
יצאתי מהשיחה שלי איתו
והמשכתי לדבר עם לואי יוני איתי ואלמוג
. . .
^כעבור 6 שעות^
סיימתי את כל העבודה שלי במשרד סוף סוף לקחתי את הדברים שלי ויצאתי מהמשרד לכיטון המעלית נכנסתי למעלית ולחצתי על קומה 2-
יצאתי מהמעלית ובדיוק קיבלתי שיחה משליו עניתי..
"טוב ביי" אמרתי אחרי שדיברתי איתה ניתקתי את הטלפון ונכנסתי לאוטו התנעתי והתחלתי בנסיעה חזרה לבית,
החנתי את הרכב לקחתי את הדברים שלי (תיק מפתחות מסמכים וזקט) והתקדמתי לדלת של הבית פתחתי את הדלת נכנסתי וסגרתי אחריי
שמעתי קולות מהמטבח התקדמתי לעבר המטבח וראיתי שדן מדבר עם מישהי לא מוכרת "היי חזרת" אמר והתקדם אליי התקדמתי גם אני אליו הוא הניח נשיקה על שפתיי "היי כן.. מה קורה?" שאלתי לא מבינה מי זאת מי שיושבת מולי בבית שלי "היי אני איימי, איימי טולדנו" אמרה והושיטה לי יד שאלחץ אותה הסתכלתי על דן ואז עליה ולחצתי את ידה "טוב אני לא אפריע לכם לדבר" אמרתי מסתכלת שוב על דן ושוב עליה "ביי" אמרתי לא נותנת לדן אפילו לדבר ועולה לחדר
נכנסתי לחדר שלי ושל דן הנחתי את הדברים על השולחן העברתי את ידיי בשיערי והדלקתי מזגן למה חם לי עכשיו.
אחרי עשר דק רבע שעה דן עלה לחדר "מה יש לך הכל טוב?" שאל כשראה שאני הולכת וחוזרת אין ספור פעמיים "היא הלכה?" שאלתי "איימי? כן" אמר "מי זאת ומה היא עושה פה?" שאלתי "הבת של טולדנו.. אבי טולדנו היא עוזרת לי בכמה דברים שקשורים למרציאנו ועוד" אמר התיישבתי על כיסא "ובאיזו זכות אתה נמצא מולה עם גופיה?" שאלתי מסתכלת עליו כשהוא מתקדם אליי "אתה עם פאקינג גופיה מול בחורה שהיא לא אני חם ליי תכוון את המזגן לפה" אמרתי מדברת מהר "אהה אז זה הסיפור את מקנאה?" אמר ונשען על הכיסא חוסם אותי מכל צד "זאת פעם אחרונה שאתה נמצא מול מישהי לא מעניין אותי מי שהיא לא אני ככה בגופיה שבקושי עוזרת במשהו תזרוק אותה מצידי אתה לא לובש אותה יותר" אמרתי הוא צחק ואני התכווצתי לי בספה "זאת רק גופיה בייב" אמר "דן אני נשבעת לך אם אתה לא מפסיק עם כל זה עכשיו אני לא יודעת מה אני עושה לך. וזאת לא רק גופיה זה פשוט שהגופיה הזאת גורמת לך להיות יותר מושך שזה לא טוב" אמרתי והוא שוב צחק "טוב אז מה אני אמור לעשות?" שאל "לזרוק אותה" עניתי מסתכלת על עיניו כשהוא כל הזמן הזה מסתכל על עיניי "לא חבל? ככה לזרוק גופיה?" שאל "אם אתה שומר אותה זה אומר שבחיים אתה לא תלבש אותה מול מישהי שהיא לא אני" אמרתי וחייכתי את החיוך שתמיד שובר אותו "תפסיקי עם זה" אמר "מה למה? החיוך שלי לא יפה?" שאלתי וחייכתי שוב הורידים שלו בלטו לקחתי את האצבע שלי והעברתי אותה על אחד הורידים שלו "אני נשבע לך ליאן אני עוד שניה עושה פה משהו ששנינו נתחרט עליו" אמר ונשך את שפתיו כאילו הוא מתייסר עם עצמו "למה שנתחרט? ואם אני כן רוצה?" אמרתי "את בטוחה?" הסתכל עליי "אולי כן אולי לא" אמרתי מחייכת שוב הוא נשבר וזז ממני "כזה מהר אתה מוותר עליי?" שאלתי וקמתי מהכיסא אליו התקדמתי אליו והנחתי את הראש שלי על החזה שלו כשאנחנו עומדים הרגשתי את חום גופו ונשארנו ככה בלי לדבר איזה שתי דקות
הזזתי את הראש שלי מהחזה שלו והתקדמתי למיטה שכבתי עליה ונשמתי לי דן בא מהצד השני ונשכב גם הוא הזזתי את ראשי כדי שאסתכל עליו והוא גם הזיז את הראש שלו אליי הסתכלנו אחד על השניה קירבתי את עצמי אליו יותר והאפים שלנו נגעו זה בזה הוא חייך חיוך צדדי שחשף חלק משיניו וכך גם אני עשיתי
הנחתי את היד שלי על הלחי שלו
הוא החזיק את היד שלי שעל הלחי שלו ואני חייכתי הסתכלתי עליו פשוט מאוהבת
הורדתי את היד שלי ממנו הוא עבר למצב של חצי שכיבה חצי ישיבה, הנחתי את ראשי בין ידיו והסתכלתי על הטבעת שענד לי לפני כמה זמן
הוא הסתכל עליי מסתכלת על הטבעת ואני חשבתי לעצמי שאני אשכרה מאורסת
"בייב" קראתי לו "מה אהבה שלי?" ענה "יצא לך לחשוב על זה פעם?" שאלתי "על מה?" שאל ונישק לקוד קוד ראשי ושיחק בשיערי
"אני עכשיו מסתכלת על הטבעת הזאת ואומרת לעצמי אני אשכרה מאורסת" אמרתי משתפת אותו ברגשות שלי ובמחשבות שלי "את אוהבת את זה שאת מאורסת או שלא?" שאל "אני אוהבת אותך כל השאר כבר לא אכפת לי אבל אני גם מאושרת מזה שאני מאורסת למי שאני אוהבת" אמרתי "אני אוהב אותך כל כך יפה שלי"  אמר התהפכתי כשאני שוכבת על הבטן אבל אני מניחה את הראש עליו "אפשר לשתף אותך במחשבות שלי?" שאלתי "למה את שואלת בכלל ברור שאפשר" אמר צחקתי והמשכתי "אני חושבת לעצמי שעד מלפני רגע הייתי סתם ילדה בתיכון משועממת על חייה שעד מלפני רגע הייתי ליאן אזולאי עכשיו אני כבר לא אהיה אזולאי יותר" אמרתי ומייד הוספתי "אלא אם כן יש לך תוכניות אחרות שרצות לך בראש ואז אני אשאר אזולאי" אמרתי מכוונת לנקודה מסויימת "למה את חושבת ככה? באמת נראה לך שזה יקרה?" אמר "לא יודעת אם יקרה משהו עד שנתחתן ואני ואתה כבר לא נהיה אני ואתה? זה לא מתסכל אותך?" אמרתי מסתכלת עליו "למה שזה יתסכל אותי? זה לא מזיז לי ואת יודעת למה?" שאל ועניתי לו שלא "כי אני יודע שגם אם ניפרד זה לא יכול להיות זה אפילו לא מסתדר לי במחשבות בשביל שאני אהיה מתוסכל מזה" אמר ושלחתי לו נשיקה ישבנו כמה דקות בשקט ואני החלטתי שלא נוח לי ובסופו של דבר פשוט ישבתי על דן עם ראש מונח עליו כשפניי מסתכלות על פניו  אמרתי לו "אתה הגבר שלי וזאת פעם אחרונה שאתה עם גופיה מולה! ראה הוזהרת." העברתי נושא אחרי השקט שהיה "פעם אחרונה" אמר עם גיחוך-צחוק "דן!!" אמרתי רצינית "הנה הנה אני מחליף.." המשיך לצחוק ירדתי ממנו והתקדמתי לארון להוציא לי בגדים בשביל שאחליף "מה זה לאן את הולכת" שאל
מצאתי לי בגדים והחלפתי

"כוסראבק ליאן תעני כבר" אמר אחרי שיצאתי מהמקלחת ולא עניתי לו עמדתי מול המראה הסתכלתי ואהבתי "את מוכנה לענות לי כבר?" 
שאל כשהוא צמוד לידי "מה אתה רוצה?" שאלתי
לא מביטה בעיניו "מה זה מה אתה רוצה לאן את הולכת?" שאל "אני אולי יוצאת" אמרתי "מה אתה אומר יפה?" שאלתי הסתכלתי עליו והסתובבתי חזרה למראה "את מתכוונת לענות לי או שאת ממשיכה להתעלם ממני?" שאל "מה שאלת?" שאלתי למרות שידעתי את התשובה הוא נאנח, שניה מלהתעצבן "לאן את יוצאת?" שאל בפעם המיליון לאחר שהתעלמתי ממנו "אני אולי יוצאת עם אן וקים למועדון" אמרתי מביטה מבט אחרון במראה והולכת למצוא לי נעליים "ואת מתכוונת לצאת ככה?" שאל "תאמת היא שאני רוצה ללבוש מכנס יותר קצר אבל לא משנה" אמרתי מתגרה בו "את באמת יוצאת ככה?" שאל מסתכל לי בעיניים רק שאני לא מסתכלת בעיניו "כן לא רואה בזה בעיה כלשהי" אמרתי "לצאת ככה למועדון עם טריליון סטלנים שיכולים לגעת בך? עם שיכורים מזויינים שיעשו לך משהו?" אמר "כן אני יודעת לדאוג לעצמי אמרתי מסתכלת עליו הפעם "כוסעמק" אמר ואכל את עצמו מעצבים "אתה לא חושב שאני יפה ככה?" שאלתי מתגרה בו עוד וותר עם החיוך שמטריף אותו "את הכי יפה שבעולם אבל אני לא מתכוון שבני שרמוטות יסתכלו על מה ששלי, אני לא מוכן שבני שרמוטות יסתכלו עלייך" אמר "אהה אז זה העניין אתה מקנא?" אמרתי מחזירה לו באותו טון שאמר לי קודם הוא חייך  בקטנה נישקתי אותו נשיקה שהוא העמיק אותה
תוך כדי הנשיקה השחלתי כמה מילים "אני חולה על זה שאתה עצבני ואני רק אומרת לך כמה מילים ואתה מחייך" אמרתי "את באמת ווצאת למועדון?" שאל "כן מה אתה בהלם אנחנו יוצאות למועדון דן תתחיל להפנים את זה חתיך שלי" אמרתי "כוסעמק תכננתי שתשארי איתי היום בבית"
...
"לא נכון!" אמרתי כשאני בסלון "מה קרה?" דן שאל "אני לא מאמינה דיי" אמרתי והקלדתי מהר הודעה בקבוצה, כיביתי את הטלפון והתבאסתי רצח דן הסתכל עליי במבט שואל "אני הולכת לבכות אם אין משהו מנחם אני עומדת להרוג מישהו" אמרתי "אל תדאגי אני אהיה הניחום שלך" אמר "דיי בייב יש לי חיים חרא לא כיף לי החצופות האלה ביטלו לי בדקה ה90 דיי נמאס
למה אני קיימת שמישהו יהרוג אותי כבר" אמרתי עצבנית לא סובלת שעושים לי את זה התיישבתי על הספה ודן התקדם "לשקר אני לא אעשה אז אני רק אומר לך את האמת.. בתכלס אני ממש שמח שאת נשארת איתי אבל מצד שני מה יש לך למה את בוכה?" אמר ובאמת בכיתי מעצבים "כי אני תכננתי לצאת" אמרתי הרגעתי את עצמי בתמיכה מעודדת של דן ואמרתי לו "אבל אני שמחה שאתה לפחות פה ולא הברזת גם אתה" התנשקנו נשיקה קצרה ואחרי זה גררתי אותו לחיבוק מנחם
ומשם זה המשיך לאן שהמשיך
כלומר ללראות טלוויזיה לטחון דברים ולישון

- - - - -
-א-ו-ה-ב-ת-😍
(מוקדש למי שכתבה את התגובה
בפרק הקודם❤)