המלאך באדום והנסיכה בורוד/גמור

פרק 54-העיניים הכחולות

*כעבור כמה חודשים..*
*חדר לידה*
▪︎נקודת מבט כללית▪︎
"דן!!!!" ליאן צרחה במהירות כשהבחינה שירדו לה המים תוך שניות ספורות דן התייצב מולה כשהבחין בזה שירדו לה המים הבין שהם חייבים לטוס לחדר לידה..
"הכל בסדר גברתי תנשמי.. קדימה!" צעקה האחות "כוסעמעמק דן!!! איה!" ליאן צעקה מכאב "אני פה יפה שלי אני פה תנשמי" אמר לה מנסה להרגיע אותה
תוך כדי ניסיונות להרגיע את ליאן היא הובהלה במהירות לחדר לידה.
"קדימה מהר!" האחות זירזה אותם,
דן נעמד לצד אשתו אחז בידה ונישק אותה ללא סוף.
"אנחנו מוכנים!" נשמע צעקה מאחת המיילדות שפה,
"קדימה מהממת תעשי אחריי, לנשום עמוק ולהוציא כשאת מוכנה תלחצי הכי חזק שלך" הדריכה אותה המיילדת שלה, היא לקחה נשימה עמוקה עצמה את עיניה ולחצה הכי חזק שלה.
"קדימה עוד הפעם לנשום עמוק ולדחוף." אמרה לה שוב המיילדת "אחחח!" צעקה ליאן "קדימה אהבה שלי את מסוגלת קדימה רק עוד קצת!" ניסה לעודד אותה דן, בעלה היא ניסתה שוב הכי חזק שיכלה "קדימה עוד קצת! מהממת כל הכבוד! עוד קצת!" אמרה המיילדת ליאן נשמה הפעם נשימה עמוקה אחזה בידו של דן ולחצה חזק (גם בידו) "אני לא מסוגלת! אני לא יכולה." אמרה ליאן "את מסוגלת אהבה שלי. את יכולה נסיכה את יכולה קדימה עוד פוש אחד יפה שלי" אמר דן והניח לה נשיקות על הראש היא דחפה שוב עם הכוחות האחרונים שנשארו לה "אני רואה ראש! קדימה אלופה רק עוד קצת!." עודדה אותה המיילדת "קדימה מהממת קדימה" היא לחצה חזק עם צעקות וצרחות עם זיעה וחום לא מוסבר אבל לבסוף היא עשתה את זה. "כל הכבוד! הצלחת!" בכי נשמע ליאן חייכה ודן לא איחר לנשק אותה.
היא עשתה את זה היא ילדה את בנה, בנם הבכור.
המיילדת התקדמה אליה עם התינוק שלהם
היא הושיטה אותו אליה,
היא אחזה בו.
בבנם הבכור היא הניחה לו נשיקה על האף הקטן והחמוד שלו והביטה בעיניו היא הרימה את ראשה אל עבר בעלה שכולו מחוייך לעברה גאה בה, ועל הדרך שעשתה הם הביטו בבייבי הקטן שלהם הביטו בעיניו הכחולות שירש מסבא שלו מאבא של אבא שלו
"אז איך תקראו לו?" שאלה המיילדת הם חיכו לרגע הזה כל כך הרבה זמן.
היא הרימה את מבטה אל דן שהביט בה מאושר
ואמרה "אנחנו נקרא לו.. אביאל עומרי אמסלם."
הורישו לו את השם של החבר הכי טוב של אביו.

*כעבור חודשיים*
▪︎נקודת מבט של ליאן▪︎
"בייב בוא תעזור לי לקחת את הדברים לאוטו!" קראתי לדן הוא הגיע אחרי כמה דקות "מה לקחת?" שאל "את השקית הזאת ואת התיק של אביאל" אמרתי הוא הסתכל על השקית שהגודל שלה עצום "מה זה שזה כזה ענקי?" שאל "מתנה לאמא שלך יאללה נו צא כבר אנחנו נאחר." אמרתי הוא גילגל את עיניו ויצא אני הלכתי להביא את אביאלי מהלול, הרמתי אותו לקחתי את המוצץ שלו את מה שאני מנקה לו את הפה אחרי שהוא פולט ויצאתי אל דן "לקחת הכל?" שאל הבאתי לו את אביאל כדי שהוא יכניס אותו לכיסא שלו "כן." עניתי ונכנסתי למקדימה של האוטו יושבת לצד דן
הוא נכנס והתחיל בנסיעה אל הבית שלו (של ההורים שלו) "וואי בייב חם לי" אמרתי ועשיתי תנועות שיעבירו לי רוח לפנים "הדלקתי לך מזגן" אמר הרמתי את הטלפון וראיתי שנשלחה אליי הודעה מהקבוצה שלנו,
*הורים (בדרך להיות) ללא מודעות😍*
גיא שלי❤🥺: מי בא?
יעדו❤ (ליעד): לצערנו אנחנו
טיפשוני😘(גל): שתוק
יעדו❤: טוב סליחה אל תרביץ לי🥺
טיפשוני😘: נחשוב עלייך
יעדו❤: לירן תגיד לאח שלך שלא ירביץ לי🥺🥺
אני: אנחנו באים
אח שלי החתיך🥵(אדם): דיי לחפור
טיפשוני😘: האחיין החתיך שלי איפה?
אני: נרדם בבית הוא לא בא
טיפשוני😘: מה?!
אח שלי החתיך🥵: שו לא בא?
קימקום😍😍: אין לכם כניסה נשמות
השווה שלי💋(אן): ליאן!!!!
טיפשוני😘: תגידי לדן שיבצע עכשיו! פרסה חזרה לבית תקחו את הילד החתיך שלי ורק אז תבואו לפה!!!!
אני: (מצלמת תמונה ורושמת) תרגעו! הוא בא נראה לכם שהייתי משאירה אותו בבית??
אח שלי החתיך🥵: יש לך מזל.
טיפשוני😘: 😍😍😍😍 האחיין החתיך שלי.