אהבה בוערת

פרק 5- ידעתי

לאחר הרבה מחשבות על 'מה אם' והרבה לגימות מהמשקה שלי, אזרתי אומץ והלכתי לכיוון פינת העישון.
לפני שהגעתי לשם, חלפתי על פני לפחות 4 זוגות מתמזמזים. בכל מקום. האמת? שדי קינאתי בהם.
משכתי את ידית הדלת שעליה כתוב 'דחוף' וכמובן שגיליתי את זה קצת מאוחר מדי, ורגע לאחר מכן, אני לא שמה לב מה קורה ונהדפת קדימה. הייתי קרובה מתמיד לליפול שוב ולהשפיל את עצמי. לאחר שחושיי התחדדו מעט (לאחר דפיקות הלב החזקות לפני שמעדתי), קלטתי שאיזה בחור מפינת העישון פתח את הדלת בזמן שגם אני ניסיתי לפתוח אותה (לכיוון ההפוך כמובן, בשביל זה אני קיימת- לעשות לעצמי פדיחות).
"וואו, את בסדר?" הבחור הגיש לי את ידו וניסה לעזור לי להתייצב, אבל יכולתי לשמוע בקולו את נימת הצחוק שהוא ניסה להסתיר נואשות.
"אני בסדר, תודה." אמרתי בנימה חסרת סבלנות מבלי להסתכל על פניו.
"אוקיי..." הוא כבר לא הצליח להסתיר את צחוקו וגיחך. כאילו אני איזו מוזרה, כאילו אני איזה בחורה שאפשר לצחוק עליה ולהשפיל אותה, כאילו שאני לא מספיק מושפלת גם ככה.
הייתי חייבת להעיף מבט חודר לבחור המגעיל הזה רק בשביל לרמוז לו שהצחוק הזה היה דוחה וממש לא הכרחי.
הרמתי את ראשי והסתכלתי ישירות לעיניו במבט עצבני. הוא עם משקפי שמש אז כך שזה לא בדיוק נקרא מפגש מבטים...
לרגע זה היה נראה כאילו הוא זיהה אותי ונבהל, אבל זה כנראה כי הייתי נראית ממש טוב באותו ערב, אז כנראה שנבהל בגלל זה..
רגע. סטופ. הוא עם משקפי שמש.
זה הוא. זה הבן זונה שעוד שניה בלע את לורן שם בחדר שלה בביתה. זה סול. זה חייב להיות הוא. פעם ראשונה בחיי שהמזל משחק לטובתי..
אני מחייכת חיוך ערמומי כשאני קולטת את העובדה הזאת ואומרת לעצמי שהמשחק התחיל.
"אז מה? משקפי שמש בתוך מועדון? קצת מוזר הייתי אומרת..." אמרתי לו בנימה מתגרה.
הוא שתק. הרגשתי שהוא יודע מי אני ומכיר אותי טוב טוב, והמחשבה שזה סול רק הלכה והתגברה. כל הראיות מצביעות על כך.
לאחר בערך 20 שניות הוא עדיין שתק אז החלטתי לעשות צעד. צעד מפתיע. צעד לא צפוי. צעד שלא הייתי מעלה בדעתי לעשות בשום אופן אם לא היה לי כל כך הרבה ביטחון עצמי באותו הרגע. ניגשתי אליו ובמהירות משכתי את משקפי השמש מעיניו, בלי שהספיק להגיב.
התבוננתי בעיניו הכחולות הלחוצות. בן של זונה. אחרי כל מה שעברנו... אני צריכה ללמוד להפסיק לסמוך על אנשים. הוא ניסה לפתוח את פיו אבל הקדמתי אותו בצרחות.
"בן זונה, בן זונה!!!!! אתה בן זונה, אתה יודע???"
"לינדזי... בבקשה.."
"לינדזי, בבקשה??? זה מה שיש לך להגיד לי?!?! תיכף תוסיף גם שאתה יכול להסביר נכון??? אז זהו, שלא משנה אם תגיד את זה, שנינו יודעים שאין לך תירוץ להמציא!!! אתה בן אדם דוחה!!!! אתה חרא של בן אדם!! אני לא מאמינה בכלל שהיה לי קשר אליך! המחשבה הזאת גורמת לי לרצות להקיא על עצמי, אתה מבין את זה???!!!" צרחתי בהיסטריה בלי יכולת להשתלט על העצבים שלי או על הדמעות שהתחילו לחנוק את גרוני.
"בבקשה ממך, לינדזי... די.. את עושה סצנות ואנשים מסתכלים.." הוא אמר כמעט בלחש וזה גרם לי לרצות לבעוט בו ישר בפרצוף.
"שיסתכלו!!!! שיסתכלו איזה בן אדם דוחה שפל פתטי ועלוב נמצא בסביבה שלהם! שיסתכלו!!! זה ממש לא מה שמעניין אותי, הדעות של אחרים." אמרתי בוערת מעצבים.
"לינדזי, אפשר לשבת ולדבר בשקט, בבקשה? ברוגע... כשתירגעי.." הוא אמר באותה נימה שדיבר בה קודם וממש התחשק לי לירות בו כדור בראש.
"אני רואה שנהיית מצחיק, הא?? אני סיימתי לדבר איתך לכל החיים!!!! תתמודד עם המעשים שלך, הגיע הזמן שזה יקרה. ואתה בן זונה שקרן אם שכחתי להוסיף." אמרתי כשדמעה אחת כבר זלגה על לחיי וקולי החל לרעוד. לפני שהספיק להגיד עוד משהו, לקחתי את רגליי ועפתי משם.
יצאתי מהמועדון עם איפור מרוח, כנראה נראית כמו שיכורה או מישהי שהרגע קמה, אבל לא היה לי אכפת. הלכתי לכיוון הבית שלי, הגעתי אליו ונכנסתי אליו. עליתי לקומה השניה, הורדתי מעליי את האיפור בפינת האיפור בחדרי, הורדתי את הבגדים מעליי והחלפתי לפיג׳מה. השעון בטלפון שלי הראה את השעה 03:34 באור לבן בוהק.
'את הולכת לישון עכשיו כמו ילדה טובה ורגועה, לינדזי, שינה עמוקה של כמה שעות טובות, שינה נטולת מחשבות. יש לך את מחר להתמודד עם הבעיות שלך, עכשיו את צריכה לישון. הבנת??' אמרתי לעצמי בראשי בזמן שעיניי כבר נעצמו ושקעתי בשינה עמוקה.

•••••••••
אם אהבתם את הסיפור עד עכשיו אני יותר מאשמח אם תכתבו לי את דעתכם ותצביעו לו! :)