My Good Half

פרק 9

אחת הקוראות רשמה בתגובות בקשה,וביקשה שלכבוד ליל הסדר אני אעלה פרק חדש נוסף,אז החלטתי להקשיב לה ואני מקווה שתאהבו(:

****דניאל****
נכנסתי לחדר וראיתי אותו יושב על הכיסא,קורא עיתון כלשהוא.נשכבתי על המיטה מותשת והרגשתי אבודה.אבודה בעצב,בכעס,בכאב.הרגשתי את המזרן שוקע תחת כובד משקלו של כריס.הוא עלה עליי והתחיל ללטף את הפנים שלי,״דני.התגעגעתי אליך.״,לא עניתי והוא המשיך ללטף אותי,הוא התקרב אלי אפילו יותר והניח את שפתיו על שפתי ברכות,לא לוחץ עליי.דמיינתי בראשי את ג׳ייק,והתחלתי לנשק אותו,עדיין בעיניים עצומות.הוא לקח את זה כאישור ממני,והתחיל ללטף ולמשש את הגוף שלי.הייתי כל כך שקועה בפנטזיה שלי על ג׳ייק,כששמעתי את שמי נאמר בקול שהוא לא הקול ג׳ייק,לא יכולתי שלא לפתוח את העיניים.במקום עיניים שחורות ועמוקות, שתמיד מלאות בתשוקה אליי,פתחתי את העיניים שלי לעיניים ירוקות וחולמניות.הרגשתי כאילו שטפו את גופי במים קפואים והבנתי,הבנתי שבלב שלי יש מקום רק לאחד.וזה ללא כל ספק לא כריס.אבל האם אני יכולה לתת לעצמי להתקרב לג׳ייק יותר ממה שכבר התקרבתי?,מההתחלה זיהיתי שהוא יהיה מסוכן בשבילי,וצדקתי.השכל אומר לי לברוח אבל הלב רוצה את ג׳ייק.ובזמן שהרגשתי שכריס מנסה להפשיט אותי מהבגדים שלי,דחפתי אותו מעליי,״חכה כריס.עבר עליי יום קשה.תן לי לנשום״,הוא לא הבין מה גרם לשינוי במצב הרוח שלי ופשוט קם מהמיטה והתיישב על הכיסא.״אוקיי,דני.אני לא רוצה להלחיץ אותך.״,הסתכלתי עליו וחשבתי על מה שג׳ייק אמר לי.על זה שכריס מרמה אותי והוא לא באמת אוהב אותי ורוצה אותי בחזרה.״כריס.תספר לי מה קרה אחרי שעזבת את בית האומנה.״,הוא הסתכל עליי ונשף אוויר בחוזקה,כאילו כואב לו להיזכר.משום מה זה היה נראה לי מזוייף.״דודה שלי אימצה אותי ולקחה אותי רחוק ממך,אהובה שלי.היא התייחסה אלי כאילו אני הבן שאף פעם לא היה לה.לכמה שנים הרגשתי נורמאלי,במשפחה אוהבת וחמה.וכשמלאו לי 21,היא מתה.עזבה אותי.חייתי בבדידות וכאב.ואז ראיתי באינטרנט תמונה שלך,ראו אותך עומדת ומחייכת.כל כך יפה עם תעודת תואר ביד.ואז התקווה חזרה לחיי.תמיד הייתי כמה צעדים מאחוריך,מגן עליך,בודק לשלומך.בדיוק כמו בבית האומנה.את האחת בשבילי,דני.וכשלא יכולתי לשאת יותר את המרחק ממך,התקשרתי אלייך.והנה אנחנו פה.״,הסתכלתי עליו עושה את הדרך בחזרה למיטה,מתקרב אליי.כל כך רציתי להאמין לו.רציתי שהוא יהיה האחד.אבל הייתי חייבת לבדוק אם הוא משקר לי,״ודודה שלך,לא הורישה לך כלום במותה?,איך הסתדרת כל השנים?״,הוא הסתכל עלי בפרצוף לא מובן,עצבני קצת.כאילו השאלות שלי מתקילות אותו.״לא,לצערי היא לא הורישה לי כלום.דודתי המנוחה עבדה קשה למען פת הלחם שלי ושלה.וכך גם אני עד היום.עבדתי קשה למען קורת הגג והמזון שלי.ואז הבנתי שגם הלב שלי דורש ממני משהו,לא רק הקיבה.הוא דורש להיות איתך.״,הוא הסתכל עלי,ולמרות שידעתי שהוא משקר הנחתי לו לנשק אותי,כל כך רציתי להאמין שהוא באמת אוהב אותי.הוא נישק אותי נשיקות תקיפות ונגע בי במגע שבמקום להדליק אותי,כיבה אותי.הוא הפריד את הרגליים שלי ושלח יד אל בין התחתונים שלי,כשהרגשתי שהוא מנסה להוריד לי אותם קמתי ישר מהמיטה והתרחקתי ממנו.הייתי חייבת לנשום אוויר,לחשוב.הוא הסתכל עלי והתעצבן,״לכל הרוחות דניאל.את מתנהגת כאילו את לא רוצה שאני אגע בך.״,הסתכלתי עליו והבנתי שאני באמת לא רוצה שהוא ייגע בי.שהגוף שלי שייך רק לאחד.ואותו אני רוצה.אותו אני צריכה.״אני מצטערת כריס.אבל זה לא יילך בנינו.מה שהיה בנינו פעם מזמן נגמר.הוא כבר נשאר בעבר.״,הוא הסתכל עליי בבוז ולעג לי,״אל תיהי טיפשה.הוא לא אוהב אותך.הוא סתם פרא אדם.אל תלכי איתו כשיש לך אותי.אם תלכי עכשיו אני לא אחכה לך.״,הסתכלתי עליו והבנתי שאפילו לאהוב אותי הוא לא אוהב.ההבדל בינו לבין ג׳ייק הוא כל כך עצום.בג׳ייק אני צריכה לבחור ולא באפס הזה.זה לא הכריס שאני הכרתי ואהבתי.אותו כריס נשאר בבית האומנה,הכריס הזה שמולי הוא כריס אחר,כריס שאני לא רוצה שום קשר איתו.לקחתי את התיק שלי,הסתובבתי ויצאתי מהחדר.נסעתי אליו למשרד,מתפללת שהוא שם.מתפללת שהוא ייקח אותי בחזרה למרות שאני זו שעשיתי טעות וחירבנתי הכל.