My Good Half

פרק 20

היי בננות(; , יש פרק חדש ואני מקווה שתאהבו!
תשתדלו לא לשפוט את ג׳ייק לרעה,בתכלס הוא משתדל חחח ואי אפשר שלא לאהוב אותו!(:
אשמח לתגובות ופידבקים❤️
~ירין~

****דניאל****
נכנסתי לדירה שלי,לדירה הקטנה והריקה שלי. כל כך קיוויתי שאני לא אחזור לפה,לפחות לא לבד.אני לא יכולה להיזכר באותם רגעים שעליתי לדירה של ג׳ייק, אחרי הריב שלנו במכונית,וראיתי אותו יושב בסלון, שותה ומלמל לעצמו שטויות בטון זועף.לקחתי את הצרור שלי,שעליו נמצא המפתח למכונית והמפתח לדירה שלי.רישרשתי בצרור מקווה שהוא ישים לי אליי, ויבין שאני מתכוונת ללכת לדירה שלי בחזרה, לבד. האמת היא,שקיוויתי שהוא יעצור אותי, ולא יתן לי ללכת. אבל הוא נתן לי לצאת מהדלת המזוינת הזאת מבלי להגיד מילה.בן זונה,ידעתי שאסור לי להתאהב בו.אבל בחיי, נסחפתי חזק במערבולת שקוראים לה ג׳ייק,ועכשיו אני לא יודעת איך לצאת ממנה.ועוד יש את הקטע של התינוק.לעזאזל!,איך הוא מצפה ממני לא לפחד ללדת אותו,כשאני לא מרגישה בטוחה איתו ועם האהבה שלו,במקום להגיד לי שהוא יקבל אותי בכל מצב,ושיאהב אותי הוא מפנה לי עורף.אני לא יודעת מה לעשות.העצבות והעייפות של היום ממוטטת אותי ואני נרדמת במיטה לבד,מקופלת בתוך עצמי בעודי לבושה בבגדים המקומטים של היום הארור הזה.

***************************************אני קמה לבוקר אפור ורטוב,הגשם רק מעכיר את המצב רוח שלי,אני מתגעגעת לזרועות החזקות של ג׳ייק.לריח שלו,לזה שהוא עושה איתי אהבה כל בוקר, וכל ערב.לעזאזל,דניאל!,תתעשתי על עצמך,תשמרי על טיפת כבוד העצמי שנשארה לך,תתקלחי ותלבשי בגדים חדשים ונקיים ותצאי לעבודה.
אני עושה את דרכי לעבודה במכונית המקרטעת,ולא יכולה שלא לחשוב על החיים שנוצרים לי בבטן,אני חייבת להגיע להחלטה.אני חייבת לשתף ולספר למישהו על זה,שיוכל לייעץ לי בצורה אובייקטית.
אני עוצרת ברמזור ופותחת את החלון כשאני שומעת רכב מימיני שמצפצף,אני מביטה מבעד לחלון,ומזהה את הפנים שמביטות אליי בחזרה.גייב.אני מרגישה איך הגוף שלי מאבד שליטה, אני מתחילה לרעוד רעד בלתי רצוני,הזיעה נוטפת לי מהמצח,ואני לא יכולה לעשות דבר חוץ מלבהות בו בעיניים גדולות ומפוחדות.
הוא רק צוחק צחוק גדול ומרושע ומצביע על הרמזור שהחליף את צבעו מאדום לירוק.הוא התחיל לנסוע והשאיר אותי מאחור,עם שובל מצפצף של מכוניות מאחוריי ופחד מכרסם בגוף.לא חשבתי שאני אשמע את קול צחוקו שוב,לפחות קיוויתי שלא לשמוע.
הצחוק שלו העיף אותי אחורה,גורם לי להיזכר בדברים שהדחקתי מזמן.

*****פלאשבק*****
אני שומעת את קול צחוקו הרועם.צחוק שמזלזל ולועג לי.גופו הגדול והחסון תפס חלק ניכר מהספה.הוא יושב מולי בעודי עומדת,זקוקה ליתרון כלשהוא.
״זה הדבר הכי מצחיק שאמרת אי פעם,אני חייב להודות בזה.הכי מצחיק והכי מטופש.את רוצה ללכת ללמוד?,מה יש לך ללמוד בדיוק, תואר בשביל מקצוע?,״ ,הוא שואל ולא מחכה לתשובה,״מי יקח אותך לעבוד אצלו בכלל?,את אפס,את כלום.את לא שווה שום דבר בלעדיי.את חושבת שאני אעזוב את הכל,את החיים שלי פה,כדי שאת תוכלי ללכת לאוניברסיטה מחורבנת וללמוד מקצוע מחורבן?,
כי אם כן,אז את טועה!,ולמה את רוצה ללכת ללמוד מקצוע,בדיוק?,לא טוב לך ככה,כמו שאת?,כשאת איתי.רע לך?,שאני מפרנס אותך כמו חמור ואת יושבת כאן רגל על רגל ולא עושה כלום!,כפוית טובה אחת,זה מה שאת!,אני צריך ללמד אותך לקח!.״
הוא קם מהספה והתקדם לכיווני,מבט של חיה ממוקם על פניו.הרגשתי את הדם אוזל מפניי,וניסיתי להסתובב ולרוץ לחדר השינה,אך הניסיון הזה נידון לכישלון.הוא תפס אותי בחולצתי,דחף אותי לקיר וצעק עלי,״זונה כפוית טובה,את תראי מה זה להתנהג אליי כאילו אני מטומטם.את רוצה ללמוד מקצוע?,קודם תלמדי לדבר כמו שאישה צריכה לדבר,כלבה.״,
הרגשתי את הראש שלי מסתובב והרגשתי זרם חם וחלקלק נוזל לי מכיוון הרקה,יבבתי בשקט,אך,גייב לא היה מוכן לתת לי לשתוק,״קדימה,כלבה.אני רוצה לשמוע אותך צורחת.״,הוא זרק אותי שוב לקיר,ותפס אותי מהידיים,הפסקתי להתנגד,כי ידעתי שאין לי סיכוי.הוא הוציא ממני את הבגדים בגסות,ונכנס אליי בכוח ובתוקפנות,התנהג בי כאילו אני רכוש,או בעל חיים שהוא מתעלל בו.כל מה שעשיתי זה לעצום את העיניים ולהתפלל לחיים שלווים ורגועים יותר.חיים בלי מכות וכאב.בלי השפלה וכעס.בלי גייב.