My Good Half

פרק 40

**דניאל**
ג׳ייק יושב לידי, ראשי נח על חזהו.
ואנה יושבת מאחורינו, משתדלת להפריד את עצמה מאיתנו, כדי לתת לנו תחושת אינטימיות.
בכל שנות חיי הארוכות והמפותלות, הכרתי הרבה אנשים-
מחלקם נכוותי, מחלקם אני בורחת, אך קומץ של אנשים נכנסו לליבי, מנכסים להם חלק ממנו, ואוחזים בו מבלי לשחרר, אפילו לא לרגע. ואותם אנשים יקרים נמצאים איתי פה, במטוס שממריא לבית שלנו, לביתנו המשותף. אנחנו מתחילים חיים חדשים ביחד. אני וג׳ייק מתחילים את חיינו החדשים כזוג נשוי, כבעל ואישה. ואנה מצטרפת אלינו, ובכך שתינו זוכות לתיקון, לפיצוי. אני מקווה בכל ליבי שג׳ייק ייתן לאנה להיכנס ללב שלו, שייתן לה לחדור את החומות שהוא בנה מסביבו. הוא בדיוק כמוני, זקוק למשפחה, ואנה זקוקה גם היא למשפחה, משפחה אוהבת ומקבלת, משפחה עוטפת ותומכת, שלא שומרת טינה. הצער עדיין מקונן בליבי, צער לצד שמחה ותקווה, הצער הוא על גיאורגי, שלא מצא בליבו סליחה ומחילה, שלא הסכים לשכוח, ולקבל את המציאות כמו שהיא, מבלי לחפש אשמים.
ג׳ייק הוא הנפש התאומה שלי, המלאך השומר שלי, האהבה שלי אליו עצומה ושורפת, הוא הגורל שלי, ובלעדיו אין לחיי תכלית. החיים שלי מתחלקים לשני חלקים-
החלק ראשון הוא חלק קשה וכואב, הוא זמן מלא באכזבות, פחד ובניית חומות, זמן בלי ג׳ייק.
ואז אני מכירה את ג׳ייק, ובאותו רגע החלק השני מתחיל, חלק שמוקדש לשבירת החומות שיצרתי ובניתי מסביבי למען הגנה וביטחון. זמן שבו אני לומדת מה הוא ביטחון, מה היא תקווה, ומה היא אהבה, ועד כמה כוחה חזק ומטלטל.
אני נזכרת במשפט ששמעתי פעם,
״האהבה היא התרופה היחידה לבדידות, לבושה ולסבל."
, האהבה של ג׳ייק היא התרופה שלי, הוא התרופה שלי.
אני משלבת את אצבעותי באצבעותיו, נצמדת לגופו, מצמצמת כל מרחק אפשרי, לא מוכנה שיהיה משהו שירחיק אותו ממני. הוא מנשק את ראשי, שואף את ריחי אליו, "אהובה שלי, יקירת ליבי, עוד מעט אנחנו בבית. אני כל כך מאושר.", מבלי להרים את ראשי ידעתי שהגבר היפיפה והחזק שלי, הגבר האוהב והאהוב שלי, בוכה. החזה שלו רועד מתחת לראשי, וקולו מאומץ,
"אני מנסה לדמיין מה היה קורה לי אם כשהייתי מתעורר לא היית שם, אם היית עוזבת, בורחת." , הוא משתתק לכמה רגעים ארוכים, אוזר כוח, מנסה לסלק את הפחד,
"הייתי מתמוטט, הייתי מחפש אותך בכל מקום אפשרי, מזיז הרים וגבעות, לא הייתי מוותר לך, ואם לא הייתי מוצא אותך בסופו של דבר. אם הייתי נכשל ולא מצליח להחזיר אותך אלי, הייתי נשבר, ליבי היה נשבר לרסיסים, והוא בחיים לא היה חוזר להיות אותו הדבר, הוא בחיים לא היה חוזר לשלמותו, כי חצי ממנו יהיה חסר, אם היית עוזבת, דניאל, היית לוקחת איתך משהו ממני, חצי מהלב שלי, החצי הטוב שלי. ואני לא הייתי מצליח להשתקם." , כבר לא הצלחתי לשמור על תדמית חזקה ואסופה, והסתובבתי אליו, נסערת, מלטפת את פניו, נושקת לדמעותיו, לפיו הרועד, מנסה להרגיע אותו,
"בחיים לא. בחיים לא הייתי מסוגלת לעזוב אותך. הייתי מחכה עד שהיית מתעורר, לא הייתי ממשיכה הלאה. ואם לא היית מתעורר, אם לא היית חוזר אליי, הייתי מתה ביחד איתך, אך נשארת בחיים האלו עם הכאב והבדידות. כמו שחצי מהלב שלך שייך לי, אז כך גם חצי שלי שייך לך. החצי הטוב שלי." , עיניו השחורות שאבו אותי אליו, דורשות ממני ביטחון והגנה, כמו שהוא מספק לי. הבנתי שהגבר שלי זקוק לי, הגבר שלי צריך אותי. קמתי מהמושב, ולקחתי אותו בידי, מובילה אותו לחדר האחורי. עברנו ליד המושב של אנה, וראיתי שהיא ישנה, או מעמידה פני ישנה, אבל כל זה לא משנה, כלום לא משנה כשהגבר שלי צריך אותי. נכנסנו לחדר ונעלתי את הדלת. נשכבתי על המיטה והפשטתי ממני כל בגד אפשרי, כל שכבה שיכולה להפריד ביני לבינו. נשכבתי פשוקת רגליים, ידיי מעל ראשי, ובעיני יש הבעה חשופה ועירומה, אמיתית. הוא השולט, השליטה המלאה נמצאת בידיו. אני בוטחת בו, כך אני מוכיחה לו את אהבתי, מודעת לזה שחוסר הביטחון שלו מכרסם בו לפעמים, מודעת לזה שלפעמים גם בי מכרסם חוסר ביטחון. הוא מביט בי באהבה עצומה, באושר מוחלט, הוא מתפשט ואומר,
"אשתי היקרה, כה אהובה וכה רגישה. אין אדם בכל העולם הזה, שמכיר אותי כמוך. אני ספר פתוח לעינייך,
לעינייך בלבד. סודותיי חשופים לעינייך הסקרניות, השליטה האמיתית נמצאת אצלך, אני כלי בידייך, אני עבד נאמן, אני שבוי מרצון לאהבתך, אני מקבל אותה בזרועות פתוחות. תבטיחי לי, דניאל, תבטיחי לי שתאהבי אותי כל חייך, שלא תעזבי כמו שכולם עוזבים." , רגש עז נשמע בקולו, הדמעות טשטשו את שדה ראייתי, אך לא עשיתי שום מאמץ כדי לנקות אותן, רק הנהנתי בראשי בחוזקה, ואמרתי בהתרגשות,
"אני מבטיחה, אני נשבעת לאהוב אותך כל חיי, אהובי.
אנחנו ביחד עד הסוף, יפה שלי. אני ואתה. לתמיד."
הוא התקדם לכיוון המיטה, ועלה על גופי, נוגע באיבריי, משאיר אותם לוהטים ונזקקים, משתוקקים למגע ידיו,
"אהובי, אל תענה אותי, אל תשחק איתי. לא הפעם." ,
הוא ליטף את פניי באהבה והערצה, ונישק אותי בעדינות, יורד לשדיי, מותיר עליהם שבילים ארוכים ורטובים. אחזתי בו והעלתי אותו בחזרה לגובה ראשי,
נישקתי אותו, ושרטתי את גבו בכוח, מאלצת אותו להתחיל. הוא ליטף את ירכיי הפשוקות, ונדחף אליי בכוח מרוסן, מפחד להכאיב לי, אני אוחזת בכתפיו, ודוחפת אותו בכוח לכיווני, לא משאירה לו ברירה חוץ מלתת לי את מה שאני מבקשת, הוא גונח ומגביר את הקצב, הוא מכסה את פי בידו, מזכיר לי שאנה נמצאת מחוץ לדלת. אני מנסה לבלוע את הצעקות והגניחות, אך נכשלת. בלית ברירה ג׳ייק מוריד את ידו, ומציע לי את כתפו, אני מצמידה את פי לכתפו, ונושכת אותה בחוזקה. הכל כל כך חזק ומהיר, שבמהרה אני מרגישה את השיא שלי מתפוצץ לאלפי רסיסים בכל גופי, אני נושכת את הכתף של ג׳ייק ללא רחמים, וכתוצאה מכך, הוא גומר חזק וארוך בתוכי, אני מחבקת אותו ומעסה את הכתף, מנסה להזרים את הדם במהירות יותר למקום הפצוע. הוא יוצא ממני, ומלטף את בטני, הוא פותח את פיו, אך דפיקה בדלת מפריעה לו. אנחנו שומעים את קולה של אנה מבעד לדלת, "סלחו לי, שפנים יקרים שלי. אבל, הטייס ביקש ממני להודיע לכם שעוד כמה רגעים אנחנו נוחתים." , נבהלתי לנוכח ההבנה שהיא שמעה אותנו, הופתעתי לשמוע את ג׳ייק צוחק בקולי קולות, וכל מה שיכולתי לעשות זה לצחוק ביחד איתו.

*********************************

עלינו במעלית וירדנו בקומה אחת מתחת לבית של ג׳ייק ושלי. ג׳ייק פתח את הדלת של הבית החדש של אנה.
לא ידעתי איך להודות לו על כך שהוא דאג לה, ורכש לה בית מתחתינו, מכיר אותי כל כך טוב, ומודע לזה שאני ארצה אותה לידי. הבית שלה היה יפה ומעוצב בטוב טעם. היא הודתה לו ונשקה ללחיו אינספור פעמים, מברכת אותנו בחיים ארוכים. חיבקתי אותה בחיבה, ואמרתי לה שאחרי שתתמקם, ותסדר את חפציה בביתה החדש, היא מוזמנת לעלות אלינו, ונאכל ארוחה טובה. היא הנהנה בראשה בהתלהבות, וליוותה אותנו לדלת.
נכנסנו למעלית והסתכלתי עליו בהערצה,
"אתה מושלם." , אמרתי בכנות מוחלטת. הוא חייך אלי, והוביל אותי לבית שלנו. הוא פתח את הדלת ונכנסנו מאושרים ומתמוגגים מהאהבה אחד של השנייה.
ואז שמעתי כחכוח נמוך ומאיים, והרמתי את ראשי בבהלה. גייב עמד מולנו, כשאקדח בידו. מכוון לג׳ייק.

היי חברות,מקווה שאהבתן(:
תודה על הפרגון, אוהבת תמיד!!!
~ירין~