My Good Half

פרק 34

החלטתי להיות חמודה, ולוותר לכן על 9 חחחחח(;
אבל לפרק הבא צריך את כל ההצבעות והתגובות,
מקווה שתאהבו, והכל עוד פתוח לגביי ג׳ייק שלנו(:

***דניאל***
״תיסע מהר יותר!.", צעקתי לנהג בבוטות, הזוג שהבקתה בבעלותם, גיאורגי ואנה, ישבו במושב האחורי ואילו אני ישבתי במושב הקדמי, ליד נהג המונית. הרגליים שלי קיפצו בחוסר סבלנות, והמוח שלי היה משותק, לא הצלחתי לחשוב על דבר אחר מלבד התמונה שהצטיירה לי בראש, שבה ג׳ייק שוכב על הכביש מדמם, פצוע, נושם את נשמותיו האחרונות. הדמעות איימו לפרוץ ולטשטש את שדה ראייתי, אך אספתי את עצמי, הדחקתי את המחשבות הלא רצויות והתפללתי למען ג׳ייק. למעננו.
הגענו לבניין אפור ומוזנח, לא העלתי בדעתי אפילו שזה יכול להיות בית החולים, אך כשאנה זירזה אותי ויצאה מהמכונית, הבנתי שהגענו למקום הנכון. שילמתי לנהג ויצאתי בגוף נוקשה וקר, מסרבת לתת לגופי להתפרק, אני צריכה להיות חזקה למען ג׳ייק, רק הוא חשוב. נכנסנו לבית החולים ואנה דיברה עם האחות בשפה לא מובנת, הם החליפו בינהן מילים במהירות, ואז הובלנו לחדר במעבר השמאלי. הריח היה מחניק ומעופש, והקירות היו מלאים בעובש. המוח שלי חזר לפעולה, והתנגד שג׳ייק יטופל במקום המוזנח הזה, מגיע לו את הרופאים הכי טובים, שיוכלו לספק לו את כל האמצעים הדרושים. הגענו לחדר קטן והאחות סימנה לנו להיכנס, נעצרתי לפני הדלת, הפחד השתלט עליי, תמונות של ג׳ייק פצוע ומדמם חולפות לי בראש, וכל מה שאני יכולה לעשות זה לעמוד קפואה ולפחד מהדבר האמיתי, לפחד לראות את ג׳ייק. אנה הסתובבה אליי,"קדימה, תיכנסי. במוקדם או במאוחר את תצטרכי להתמודד עם זה. הוא מחכה לך, בואי.", היא אמרה והחזיקה בידי הקרה, מושכת אותי לתוך החדר. התקרבתי למיטה והסתכלתי בגבר ששכב בה, פניו של הגבר היו מכוסות תחבושות, וחתכים עמוקים חרצו את עורו השחום, גופו היה מחובר לחוטים ומכונת הנשמה, רגליו נתמכו בגבס. ואז עיני עברו לידו, ליד שבה נחה טבעת הנישואין הזהובה. אותה טבעת ששמתי לו בבוקר, בוקר שנראה רחוק מאוד מאותו רגע. ואז עיכלתי שאני מסתכלת על ג׳ייק. ג׳ייק שלי, בעלי, ג׳ייק. ואז התמוטטתי, יפחת בכי זיעזעה את גופי, ונפלתי על הרצפה, מקיאה את נשמתי. הגוף שלי רעד, והבכי טישטש את שדה ראייתי, גורם לי להרגיש אבודה. שכבתי על הרצפה, בתוך הקיא של עצמי, ומיררתי בבכי. הייתי חלשה, הייתי אנוכית, לא הצלחתי להשתלט על עצמי ולחשוב על ג׳ייק. אנה שלחה אליי ידיים חזקות והרימה אותי מהרצפה,"קומי ילדתי, תני לי לנקות אותך, ואז נקרא לרופא.", לכל הרוחות, איזו טיפשה אני!, במקום להקשיב לרופא, ולחשוב על הדרך הטובה ביותר לטפל בג׳ייק, אני טובעת ברחמים העצמיים שלי,"את לא יכולה לדבר עם הרופא שאת במצב הזה. צריך לקרוא למישהו שינקה את החדר, זה לא בריא לג׳ייק להיות נתון בלכלוך הזה, הוא יכול לחטוף זיהום.", הסתכלתי עליה בעיניים גדולות, תליתי בה את התקווה שלי, כאילו היא יכולה לגרום לג׳ייק לחזור להיות בריא שוב, לחזור להיות הג׳ייק שאני רגילה אליו. נתתי לה להוביל אותי לשירותים, שם היא הורידה ממני את החולצה וניקתה ממני את הקיא, שטפה את פניי ואת שיערי. גיאורגי נכנס לשירותים עם בגדים להחלפה, במבטו המקצועי והקר יכולתי לראות רחמים, רחמים עלי ועל ג׳ייק. לבשתי את הבגדים שהוא נתן לי, והתעלמתי מהריח של הקיא שדבק בי, כנראה שגם אנה וגיאורגי התעלמו, כי הם לא אמרו כלום. יצאנו מהשירותים ונכנסנו לחדר, החדר נוקה ולא נשאר סימן להתמוטטות שלי. הרופא עמד ליד ג׳ייק, ידיו שלובות מאחורי גבו. הוא בחן אותי ופצה את פיו,"שלום אני חורחה. אני הרופא שטיפל בג׳ייק. צר לי לבשר לך שג׳ייק עבר זעזוע מוח, וכתוצאה מהמכונית שדרסה אותו, נשברו לו עצמות רבות בגוף. ", הרגשתי שהעולם מסתחרר מסביבי והייתי חייבת לשבת, התיישבתי על הכיסא שליד המיטה, וניסיתי לעכל הכל-מכונית דרסה את ג׳ייק. הוא עבר זעזוע מוח ויש לו עצמות מרוסקות בגוף. הרמתי את ראשי לרופא והתחננתי בפניו,"בבקשה דוקטור, תגיד לי שהוא ייצא מזה בשלום, אני מתחננת.", אמרתי מבעד לדמעות. הוא הסתכל עליי בחשש, וסוף סוף נטש את תדמית הקפואה והמקצועית שלו,"אני לא יכול להבטיח לך דבר כזה. הגוף של ג׳ייק עבר טלטלה רצינית, והוא זקוק לנס כדי שיוכל להחלים ולחזור למצב הקודם. כרגע הוא מונשם בעזרת מכונה, הוא לא יכול לנשום בכוחות עצמו, ובנוסף הוא נמצא בתרדמת, אני לא יכול לומר לך בוודאות אם אי פעם הוא יתעורר, אך רק כשהוא יתעורר נוכל לבצע הערכת נזקים.", הסתכלתי עליו מבולבלת, לא מבינה מה הוא מנסה להגיד לי,"אני לא מבינה, דוקטור. אתה אומר שאין לך מה לעשות בנידון?.", אני שואלת, מקווה לשמוע בשורות אופטימיות יותר,"אני מצטער, אבל אין לי מה לעשות בנידון. לפחות לא עד שהוא יתעורר, ואני מדגיש, אם הוא יתעורר.", קמתי מהכיסא ונעמדתי ליד המיטה של ג׳ייק, הסתכלתי על האהוב שלי שוכב פצוע וחבוש, בחיים לא תיארתי לעצמי שהגבר החזק שלי יוכל להיראות כה חלש. אני מתגעגעת לחיוך שלו, לעיניים השחורות והעמוקות שלו, לעזאזל, אין לי חיים בלעדיו. הדמעות ירדו בקלחים ארוכים ולא פוסקים, אפילו לא הרגשתי צורך לנגב אותן. כלום לא משנה, כלום לא חשוב, כשג׳ייק לא איתי. ליטפתי את פניו האהובות שלו בעדינות ברכות,"בבקשה, ג'ייק, אני מתחננת בפנייך, תקום!, תקום, תקום. אני אוהבת אותך, אני לא אוכל לחיות בלעדייך, אתה הסיבה שאני קמה בבוקר, אתה הסיבה שאני צוחקת, מחייכת. אין לי סיבה לחיים האלו בלעדייך.", בכיתי והתחננתי בפניו שיחזור אליי,"ילדתי, אל תאמרי דברים כאלה. את צריכה להמשיך הלאה, לבנות את החיים שלך בלעדיו. הוא לא יחזור.", שמעתי את אנה אומרת מאחוריי, הגוף שלי התקשח למשמע דבריה,"להמשיך הלאה, לבנות את החיים בלעדיו?, אין לי חיים בלעדיו, אני לא רוצה חיים שג׳ייק לא חלק מהם.", צעקתי ובכיתי על הכתף של ג׳ייק," בבקשה ג׳ייק, תקום, תקום, זה רק חלום, אני מדמיינת. זה לא באמת קורה. עוד מעט אתה תעיר אותי ותגיד לי שזה סתם חלום. בבקשה אהובי תעיר אותי!,", צעקתי וטלטלתי את גופו הרפוי, הרופא משך אותי מג׳ייק,"אל תעשי את זה, זה מסוכן לו וזה מסוכן לך. הבחירה אם להמשיך הלאה או לא היא בחירה שלך. יכול להיות שהוא יתעורר ויכול להיות שלא, אבל את חייבת להמשיך את החיים שלך, ולא לעצור אותם בגללו.", הסתכלתי עליו מבעד לדמעות,"תאמר לי דוקטור, תאמר לי, האם יש סיכוי בכלל שהוא יתעורר?.", התחננתי בפניו שיאמר לי את האמת,"הסיכוי הוא סיכוי נמוך מאוד, אך הוא קיים. אבל לצערי הרב הוא נמוך.", התייפחתי בבכי,"תעזבו אותי, תנו לי להישאר איתו הלילה, תתנו לנו פרטיות!.", דרשתי מהם שיצאו מהחדר, ונשכבתי ליד ג׳ייק, מנסה להריח את הריח המוכר שלו, אך הוא לא היה שם, הרחתי ריח של דם ובית חולים, התפללתי שיקום ויחבק אותי בזרועותיו החזקות, התחננתי בפני מי שזה לא יהיה, ששומע אותי למעלה, שיעשה נס, שייתן לג׳ייק את הנס שהוא זקוק לו כדי להבריא. קיוויתי שג׳ייק יקום, ויגיד לי שהכל בדיחה, ואז אני אוכל לחבק אותו, ולבכות על הכתף שלו, להגיד לו שאני אוהבת אותו, שהוא החיים שלי ושלא יעז לעשות את זה שוב. אך ג׳ייק לא קם, ואני לא זכיתי להגיד לו את זה. שכבתי לצד הגוף הרפוי והקר של ג׳ייק כל הלילה, קיללתי את הרגע שהוא יצא מהבקתה, את הרגע שהוא יצא מהמיטה, אך בעיקר קיללתי את עצמי, קיללתי את עצמי על כך שביקשתי ממנו להביא לי את הגלידה המזויינת. באשמתי הוא גוסס עכשיו, אני האשמה.

היי בנות, הפרק של היום קצר, אך אני אחפה על זה בפרק הבא, ניסיתי לעשות את הפרק קצר וקולע, ולא למרוח אותו יותר מידי.
תודה על התגובות וההצבעות, אני שמחה שאתן אוהבות את מה שאני כותבת!, והעלאת הפרק הבא תלויה בכן(:
המטרה לפרק הבא היא-
130 הצבעות
ו70 תגובות(;