My Good Half

פרק 25

היי חברות,למרות שהעליתי פרק כבר אתמול,הייתי חייבת לכתוב עוד אחד,כי אני מתה שכבר תגיעו לחלקים המעניינים באמת(: , תודה לכל מי שעזרה לי עם התרגומים, אתן מדהימות! , הפעם אין תמונה כדי שלא ירמוז לכן מה יהיה בפרק(;
מקווה שתאהבו, אוהבת אותכן חברות(:
~ירין~

****כריס****
נכנסתי לחדר ובעטתי בכיסא שהיה ממולי. העפתי את הדברים שהיו על השולחן בכעס ותסכול. לכל הרוחות!, כל מה שעבדתי בשבילו היה לחינם, עכשיו שדני ראתה אותי ואת גייב ביחד, היא תבין שהוא פה בגללי, ושאנחנו רוצים כסף מג'ייק. לעזאזל, ידעתי שזה רעיון רע להיראות עם גייב בפומבי, במיוחד ליד הבניינים של ג'ייק. הרגשתי שאני משתגע, צעקתי בתסכול והעפתי דברים, "תירגע. אתה עושה לי כאב ראש." ,הסתכלתי על גייב במבט חודר, "להירגע?, איך אתה רוצה שאני יירגע, כשדני יודעת שאנחנו עובדים ביחד בכל הסיפור הזה?, היא תלך לספר לג'ייק עכשיו, וזה אומר שאתה יכול לשכוח מהכסף." ,הוא רק הסתכל עלי בחיוך גדול ורחב שרומז לי שהוא חושב שאני אידיוט, "אני מכיר את דניאל. היא לא תלך לדבר עם החבר הזה שלה, לפני שהיא תדבר איתי. יש לה קטע כזה שהיא אוהבת לעמוד מולי, כדי להרגיש חזקה עם עצמה. היא תרצה להיפגש איתי ולדבר. וזאת ההזדמנות שלנו להכות חזק. נגמרו הימים שהיינו מפחידים אותה, ומטלטלים את שגרת היום שלה. בפעם הבאה שאני הולך לראות אותה, זה הולך לכאוב לה, כל כך יכאב לה, שג'ייק ירצה לתת לנו את הכסף כדי שנעלם. תכין את הדברים שלך, כריס. היום זאת הפעם האחרונה שנראה את דניאל. אנחנו נקבל את הכסף שלנו." ,הסתכלתי עליו בעודו מדבר, וראיתי הבעה מרושעת ומסוכנת עולה על פניו. מזל שאנחנו עומדים לקבל את הכסף ולעוף, האיש הזה מסוכן.

****דניאל****
ישבתי בכיסא שלי במשרד, מנסה להשתלט על הרעידות שבגופי. אף פעם לא חשבתי בילדותי, שכריס יגדל להיות מי שהוא עכשיו. בן זונה חמדן. נשמתי נשימות עמוקות, מכריחה את הגוף שלי להירגע. הרעב תוקף את גופי, ואני מרגישה סחרחורת קלה. אני חייבת לאכול. אני מחליטה להתקשר למסעדה קרובה, להזמין אוכל עם שליח, שיחסוך ממני את ההליכה לשם ואת הסיכוי להיפגש עם גייב או כריס. אני מצלצלת ומזמינה המבורגר וצ'יפס, זקוקה לבשר. אני מקבלת שיחה ממתינה ומנתקת למסעדן. אני שומעת נשימות קטועות ומתחילה להילחץ, "דניאל.", אני שומעת את הקול הנמוך והמאיים של גייב קורא בשמי. לכל הרוחות, מאיפה יש לו את המספר שלי במשרד?, אני מחשלת את עצמי ועונה באומץ, מבהירה לו שאני חזקה, לא אותה דניאל של פעם שהייתה מפחדת ממנו,"שלום גייב.",אני שומעת את הצחוק המזלזל והרועם שלו,"שלום דניאל. הרבה זמן לא דיברנו. לא באמת חשבת שתוכלי להיפטר ממני בכזאת קלות, נכון?." ,גיחכתי לעצמי, מנסה לגרום לו להרגיש מאוים ממני, "אל תתנשא מעליי. שנינו יודעים שאם כריס לא היה מחפש אותך ומגלה לך איפה אני, לא היית מוצא אותי." , אמרתי בקור, הוא צקצק בלשונו, "דניאל, או שאת מעדיפה דני?, אל תטעי ותחשבי שבגלל שיש לך חבר עשיר שמגונן עלייך, את יכולה להתחצף אליי ולהרגיש חזקה. את אותה דניאל טיפשה וחסרת ביטחון, שתלויה בי. גם אם כריס לא היה מגלה לי איפה את, הייתי מוצא אותך. כי את היית באה אלי קודם. את כלום בלעדיי, אפס. כלבה שזקוקה לזין כדי להרגיש שווה." , הרגשתי את המילים שלו ננעצות בליבי, ונזכרתי באותם שנים שהייתי איתו, עוברת את מסכת ההתעללות הזאת מידי יום. "אתה טועה, גייב. אתה הוא האפס. כדי שתוכל להרגיש חזק וגברי, אתה צריך שהאישה תהיה נחותה מתחתיך, אתה צריך להפוך אותה לקטנה וחסרת חשיבות, שתצטרך להיתלות עלייך. אני לא יכולה להיות האפס מבנינו. בזמן הזה שהייתי רחוקה ממך למדתי והוצאתי תואר, יש לי מקצוע מכובד. אני אוהבת ונאהבת, בניגוד אלייך. אני בטוחה שאתה אותו אפס חסר השכלה, שעובד בעבודות שחורות ומבזבז את הכסף שלו על שתייה וזונות. הרי איזו אישה תרצה לשכב עם אפס קטן ועלוב כמוך?." , הרגשתי חזקה ומרוממת, סוף סוף מוציאה את כל הרפש והגועל מליבי. "את. את זו ששכבת איתי מרצון, פעם אחר פעם. והיית מחכה שאני אזיין אותך גם אחרי שהכיתי אותך, ואנסתי אותך. אל תשכחי את העבר שלך, דניאל." , הרגשתי את הכאב מכה בי שוב, את הזיכרונות שניסיתי להדחיק מתעוררים לתחייה, "אתה טועה. לא שכבתי איתך מרצון , שכבתי איתך כי לא הייתה לי ברירה. הייתי ילדה קטנה ומפוחדת. היית האדם היחיד שהכרתי בכל העולם הגדול הזה. אבל בסוף קיבלתי אומץ וברחתי. כמו שכולם בורחים ממך." , הרגשתי שהשיחה הזאת מיצתה את עצמה, והיא לא מובילה לשום מקום יותר. "אני מתכוונת לנתק עכשיו. אני לא יודעת מה אתה וכריס רוצים ממני, אבל אין לי מה לתת לכם. ואל תהיו טיפשים ותנסו את המזל שלכם עם ג'ייק. אני במקומכם אפילו לא הייתי מנסה להתעסק איתו." , קיוויתי שהוא ישמע לאזהרה שלי והתכוונתי לנתק, אך הוא עצר אותי ,"אני לא מפחד מאף אחד. במיוחד לא מהחבר העשיר שלך. אל תחשבי לרגע שאת חזקה, דניאל. אולי את מסוגלת להרים את האף ולדבר בטלפון, אבל פנים מול פנים את עדיין אותה כלבה מפוחדת." , רציתי להוכיח לו ולעצמי שהוא טועה, שהשתנתי.אני לא אותה דניאל מפוחדת של פעם. "שוב פעם אתה טועה, גייב. אתה אותו בריון טיפש כמו שהיית תמיד." , להפתעתי הוא צחק, "בואי נראה איזו אמיצה את. תיפגשי איתי הערב, תגידי לי את מה שיש לך להגיד לי פנים מול פנים. ואם גם אז תצליחי לשמור על התדמית של האישה החזקה והעצמאית המזויפת שלך, אני אעזוב. את לא תראי אותי שוב. וזה לא קשור לכריס. כריס מחוץ לתמונה. הוא לא יודע שאני מדבר איתך עכשיו." , אז זה מה שהוא רצה מהתחלה.להיפגש איתי. דניאל של פעם הייתה מתנגדת ומתחבאת בפחד עד שהסכנה תיעלם. אבל, דניאל של היום, מוכנה לעמוד על שלה ולהילחם. ובמילא, אם מה שגייב רוצה זה להיפגש, הוא לא יפסיק עד שהוא לא ישיג את מה שהוא רוצה, הוא תמיד היה עקשן. "היום בשמונה. ב"ברוטרי אן"." זה הפאב שבו פגשתי את ג'ייק בפעם הראשונה, הוא לא הומה, אך יש בו מספיק אנשים שיוכלו לעזור, עם העניינים יסתבכו. "ניפגש שם.", הוא אישר בקול נמוך וניתק. תחושות האומץ והחוזק נטשו את גופי, והרגשתי שאני סוחבת את כל העולם על הכתפיים שלי, ושאני לא חזקה מספיק. האיש מהקבלה התקשר והודיע לי שהשליח הגיע, ניתקתי לו וירדתי למטה. לקחתי ממנו את האוכל והבאתי לו טיפ נדיב. התיישבתי במשרד והתחלתי לאכול בחוסר חשק. לאוכל היה טעם של קלקר בפי היבש, ועייפות ותשישות אחזו בגופי. הפחד השתלט על גופי, והתחלתי להתחרט שקבעתי להיפגש עם גייב. כל מה שהיה לי לומר לו כבר אמרתי, אז למה לי להיפגש איתו?, אכלתי עד כמה שהגוף שלי נתן לי, וזרקתי את האוכל. יצאתי מהמשרד הקטן שלי ונכנסתי למשרד של סטיבן, מתכוונת לנצל את העובדה שעכשיו שאני מאורסת לבוס שלו, ושהוא לא ירצה לסרב לי ובכך לעצבן את הבוס שלו,"סטיבן, שלום.", הוא קם מהכיסא שלו וצעד לעברי, רואה בבירור שאני לא מרגישה טוב, "דניאל,את לא נראית טוב. את צריכה ללכת לראות רופא.לכי עכשיו, במילא עבדת כל היום , ונותרו שעות בודדות. לכי זה בסדר.", חייכתי אליו חיוך עייף ויצאתי מהמשרד, מתלבטת אם הוא היה נחמד אליי כי הוא שם לב שאני נראית נורא, או בגלל שאני הארוסה של ג׳ייק. יצאתי מהבניין ובעודי מחכה למונית, סימסתי לג׳ייק, מודיעה לו שאני לא מרגישה טוב, ושיצאתי מוקדם הביתה. נכנסתי למונית ואמרתי לו את שם הרחוב. הנסיעה הייתה קצרה ובמהרה הגעתי לבניין, שילמתי לו ויצאתי,מברכת לשלום את השומר שהיה בכניסה לבניין. נכנסתי לקומה שלנו, והדבר היחיד שרציתי לעשות זה היה להחליף לבגדים נוחים ולצאת למרפסת לשאוף אוויר. יצאתי למרפסת לבושה במכנסי פיג׳מה נוחים ובגופיה ישנה וגרביים מחממות.שאפתי אוויר ונהנתי להרגיש את הרוח כנגד פניי,מסיטה את שיערי ומלטפת את עורי החשוף. הבחנתי בגרם מדרגות שמובילות לגג. עליתי במדרגות הצרות והתלולות, ונכנסתי לגג. הוא היה ריק, אך הנוף שהשתקף ממנו היה יפה ועוצר נשימה.הרוח התחזקה ובלגנה את שיערי, שמעתי קול ניפוץ, והסתובבתי בבהלה, לרגע ציפיתי לראות את גייב מאחורי,אך הייתי לבד. הטלפון שלי הודיע על קבלת הודעה, ופתחתי אותה, ג׳ייק שלח לי,״מקווה שתרגישי טוב.מחכה בקוצר רוח לבוא ולחבק אותך,לגרום לך להרגיש יותר טוב XOXO " , חייכתי לעצמי והתכוונתי לרדת. הרוח התחזקה ואיבדתי את השיווי המשקל. ירדתי במדרגות הצרות והמפותלות, ואחזתי במעקה בחוזקה כדי לא ליפול. ואז שמעתי שוב פעם רעש חזק מאחוריי. פחדתי להסתובב וירדתי במהירות במדרגות, הרגל שלי הסתבכה במדרגות ונפלתי בחוזקה, עם הפנים אליהן. הגוף שלי היה חסר כוח ולא הצלחתי לעצור את ההתגלגלות,צווחתי בכאב כשהגעתי לרצפה, והרגשתי נוזל חם וחלקלק נוטף על מצחי. הרמתי את ידי אל מצחי והסתכלתי עליה,מלאה בדם שלי.הרגשתי כאב חד מפלח את הגוף שלי, ופחדתי להסתכל למטה, לכיוון הבטן שלי שכאבה וזעקה לתשומת הלב שלי. לבסוף, אזרתי אומץ והורדתי את הראש לכיוון הבטן שלי, סחרחורת ובהלה אחזו בגופי כשראיתי את החולצה והמכנסיים שלי ספוגים בדם. פחדתי לחשוב על מה זה אומר.