כשפתחתי את הדלת, כמעט לא הצלחתי לעצור את עצמי מלהתעלף.
היו שם עשרות, אם לא מאות ורדים לבנים. הפרח האהוב עלי, שהוא כמובן ידע את זה. אני לא מאמינה שהוא באמת זכר ועשה את זה. מתי הוא בכלל הספיק?
היה פתק נוסף על אחד הפרחים. הרמתי את הפרח ותלשתי את הפתק, "כל עלה כותרת מסמל את אהבתי אליך, למרות שלאהבה שלי אליך אין סוף."
גרוני התכווץ ונחנקתי. עיניי צרבו ודמעות זלגו מעיניי, לא יכולתי לעמוד בזה יותר. התחלתי לבכות כמו תינוקת שלקחו לה את הבובה.
הוא עשה לי רק טוב ולמרות שעזב אותי אני עדיין אוהבת אותו כל-כך ורוצה שהוא יחזור אלי.
הרמתי את הטלפון מהשולחן וניתקתי אותו מהטעינה. חייגתי את מספרו במהירות וחיכיתי שיענה. לאחר צלצול אחד בלבד, הוא ענה.
"הלו?" קולו היפהפה שאני כל-כך אוהב דיבר אלי, וכמעט נפלתי על ברכיי. "איפה..איפה אתה?" התקשיתי לדבר ולבלוע את דמעותיי בו זמנית.
"אני פה." אמר, גיחכתי לאמירה הזאת. "מה זאת אומרת פה?" תחושת בלבול אחזה בי. "אני בדיוק פה מולך, רק תרימי את הראש היפה שלך ותסתכלי עלי." הרמתי את ראשי באיטיות, לא יודעת מה קורה פה.
"היי." "היי."
"מה את חושבת על המתנות שלי?" חיוכו היפה עלה על שפתיו הבשרניות, נשכתי את שפתיי בניסיון לעצור את עצמי מלרסק את שפתיי על שפתיו. "אני אוהבת אותן," חייכתי. "ואני אוהב אותך." הוא גיחך וגירד את עורפו. "גם אני אוהבת או-." הוא ריסק את שפתיו על שלי לפני שהספקתי לסיים את המשפט.
"אלוהים, סוף סוף. אני לא משחרר אותך יותר לעולם. את שלי, הבנת את זה?" ידיו הגדולות עטפו את פניי והנהנתי. הוא חזר לנשק אותי והרים אותי אליו. כרכתי את רגליי סביב מותניו ונכנסנו פנימה.
כדור הפרווה הקטנטן שלא הספקתי לתת לו שם החל לנבוח ברגע שנכנסנו פנימה. התנתקנו והתחלנו לצחוק.
"מאיפה זכרת שאני רוצה כלב? ועוד את הסוג?" ידיו נקשרו סביב מותניי ואני קשרתי את שלי סביב צווארו. "זוכרת את היום ההוא שישבנו על הספה בבית שלי וראינו את הסרט "מארלי ואני" ואמרת שאת רצית כלב כשהיית קטנה אבל לא הסכימו לך כי אימא שלך הייתה אלרגית?" אמר והמהמתי בהנהון.
"ידעתי שזה אחד מהדברים שיחזיר אותך אלי." אמר והתחלתי לצחוק שרק לפני כמה דקות ספורות בכיתי כמו תינוקת. "אני אוהב אותך," נשיקה, "וכל-כך חרמן עכשיו." נשך את שפתיי באיטיות וצחקקתי.
"אז למה שלא נעלה למעלה?" שאלתי עם חיוך זימתי והוא פשוט הרים אותי על כתפו ורץ למעלה כשכל הדרך לשם אני רק צוחקת.
YOU ARE READING
רק אתה ואני
Romanceדין אזולאי - היא בת יחידה וגילה הוא 17 בכיתה י'א שעוברת לפנימייה לאחר שהוריה נהרגו בתאונת דרכים, ילדה רעה ששמה זין על כולם ועושה מה שבראש שלה. דניאל מזרחי - הבאד בוי של הפנימייה שכל הבנות נופלות לרגליו, נער בן 17 בכיתה י'א שלא אכפת לו בכלל מכלום, בק...
