• ℍ𝕖'𝕤 𝕞𝕪 𝕓𝕒𝕓𝕪- 𝕤𝕚𝕥𝕥𝕖𝕣 ... •

• אני לא זוכר •

''בלאט... ''

המפתחות החליקו מידיו והוא מיהר להתכופף ולהרים אותם תוך כדי שבלוק הציור שלו נפל והוא נאלץ להרים קודם אותו ואז את המפתחות ולנעול את הדלת זריז.
הוא יצא מחוץ לבניין והתקדם לכיוון תחנת האוטובוס המקומית, הוא לגמרי מאחר, כרגיל לשיעור הראשון והוא לגמרי לא עייף כי נשאר לעשות את המטלה שביקש המרצה לפני חודש והוא במלוא האחריות רק הניח לעצמו שמחר יתחיל, לילה לפני הוא נזכר, כרגיל.
הוא הפנה את ראשו לקולות די פעילים לבוקר מוקדם שכזה, הוא גר בשכונה שקטה שלא קורה בה יותר מדי, רב השכנים זקנים או סטודנטים סחוטים כמוהו כך שיש שקט מוסכם בין כולם בכל שעות היום. טהאיונג הסתכל על משאית הובלות גדולה עוברת מול פניו,
''יופי עוד שכנים, כאילו לא צפוף פה מספיק. '' הוא שמע את אחת הזקנות מתמרמרות, ידע לזהות אותה היטב מאחר וישבה בתחנה שלו באופן קבוע באותה השעה בא הוא היה יוצא ללימודים.
טהאיונג לא השיב לה ורק משך בכתפיו מסתכל על האוטובוס שנגלה לפניו, מתקרב. הוא עלה על ההסעה וקיווה בליבו שהעבודה המאולתרת תציל את התחת שלו.

---

עכשיו טהאיונג כבר ישב לאחר ההגשה לא מעז לחשוב מה יהיה הציון של זריזות הידיים שחרט על הדף לילה לפני, בקושי מודה שהוא אפילו לא זוכר מה הוא שירבט שם.
הוא ישב בקפיטריה המרכזית יחד עם קבוצה קטנה של סטודנטים שנכחו בכיתתו, רובם מילמלו משהו על מסיבה וחלק על הלימודים אבל טהאיונג רק התבונן בהם בעייפות.

''אולי כדי שתפחית את העבודה... ''
הוא שמע לפתע לצידו והסתכל על אחת מחברותיו לכיתה, יאצ'י
''אה? '' הוא הניע את ראשו וניסה להתרכז בה ולא בחלום השביעי שהיה רוצה להיות בו עכשיו.
''אתה ניראה עייף. '' היא ציינה והמשיכה לומר ''אולי כדי שתיקח הפסקה קלה, או שתעבוד פחות. ''
היא הציעה בחיוך שהתעקל לאט
''כן למה לא, ששכר הדירה המזון הביגוד והחיים שלי בכללי, ישלמו על עצמו. '' טהאיונג אמר בקרירות קלה ונאנח מזיז את ראשו ממנה ומניח את זרועותיו על השולחן ואחריו את ראשו עליהם.

היא פלטה כחכוח די נעלב מההתבטאות של השני והתיישרה בכיסא ''טוב מר מדוכדכי, אז אולי כדי שתעשה בדיוק ההיפך. ''
הציעה הצעה נוספת והצליחה לתפוס את צומת ליבו בשנית
''תבוא למסיבה הערב. '' אמרה.
טהאיונג החזיר את ראשו ולא טרח לומר ולא מילה, נותן לשקט לעשות את שלו ולה לגלגל עיניים.
''מה למה לא?, תשתחרר קצת, תחיה, תראה קצת איברים רוטטים.
או ש... חבר שלך יכעס? '' היא שאלה וחיוך קטן ותחמני על שפתיה הדקות, היא יודעת שיש לטהאיונג מישהו, או היה לפחות.

''את רוצה בכוח מכות נכון? '' הוא שאל והיא בחרה לצחקק ולגלגל עיניים בשנית ''אז הוא כן יכעס. ''
''כן או לא, אני בכל מקרה לא אלך. '' טהאיונג מילמל בשעמום, הוא מעולם לא היה אוהב מסיבות מעדיף מסיבה קטנה ופרטית בבית בינו לבין המנה החמה והטלוויזיה השבורה ברקע.
''והוא לא חבר שלי. '' הרגיש צורך להוסיף לאחר שתיקה ממושכת
''ובכן, ניראה שהוא בדרך לשם~ '' היא זימרה והניפה את הטלפון שלו מול עיניו, טהאיונג בהתחלה לא קלט אך ברגע שהבין שזה הטלפון שלו בידה מיהר לחטוף אותו
''אוי תירגע, רק רשמתי בקבוצה שאתה תגיע היום בערב. ''