Dreadful (falcon valley 3)

פרק 6

פרק 6-
פורטר-
נשענתי אחורה בכיסא הסיפריה ועצמתי את עייני מאחורי משקפי הרייבאן שהסתירו את עייני ועזרו לי להתמודד עם האור הקשוח של הפלורסנטים שהבהבו בתקרה. לא הייתי אמור להגיע היום לבית הספר. המצאתי לג׳סטין איזה תירוץ מפגר והמשכתי לישון עד שקיבלתי את ההודעה מקודי. התכוונתי להתעורר, להתקלח ולמצוא איזה סטוץ רנדומלי בזמן שאחי היה בפיזיותרפיה אבל שוב קודי שיבש לי את התוכניות. ההודעה שלו הייתה פשוטה וחסרת טינה לחלוטין למרות כל השיט שזרקתי לעברו. למרות כל השיט המטופש שכנראה יצא לי מהפה אתמול כשהייתי מסטול. לא זכרתי הרבה מלבד זה שהוא היה שם ושהטלוויזיה בטעות נדלקה וסרט מלוכלך עלה על המסך. סרט מלוכלך... אלו היו המילים שלו. חיוך מטופש עולה על שפתיי. הלוואי שיכלתי לזכור את הבעת הפנים המדויקת שלו בתגובה לסרט המלוכלך אבל המוח שלי היה מטושטש מידי. זה בטח זעזע אותו עוד. ובסתר ליבי קיוויתי שאולי זה גם מצא חן בעיניו. לא שגיתי באשליות אבל קודי תמיד הצליח להפיח בי תקווה איכשהו. מהיום הראשון שבו הוא חייך אליי וליבי פעם בעוצמה. שכנעתי את עצמי שלא מחייכים למישהו ככה אלא אם הוא באמת מוצא חן בעינייך. אבל קודי הרבה לפזר חיוכים ולגרום ללבבות לפעום בעוצמה. הוא אפילו לא התאמץ. בכלל.
״הגעת״ קולו התגנב לאוזניי וכמה שניות אחרי הוא הניח משהו לפניי על השולחן.
כוס חד פעמית עם קפה מהביל. כוס של סטארבקס עם משקה שנראה מרענן ונוטף מקור ושקית חומה שמה שבתוכה הפיץ ריח מתקתק.
״מה זה?״
״חשבתי שתצטרך את זה אחרי אתמול״ הוא משך בכתפיו והתיישב מולי.
פאק. אני מתגרה בו, מדבר אליו מלוכלך, מבזבז לו את הזמן והוא דואג לי? זה ממש לא עוזר לתוכנית שלי להתרחק ממנו. או להרגיע את התקווה המטופשת שחיה בתוכי מאז שהייתי בן 11. הוא פשוט טוב. טוב מידי.
״מנסה לשחד אותי?״
״זה עובד?״ הוא הרים גבה.
״אני אודיע לך בקרוב״ פתחתי את השקית ושלפתי מאפה קינמון.
נגסתי בבצק הרך וטעם מתוק ומופלא נמס על לשוני. לא אכלתי כמעט יום שלם וזה היה כל כך פאקינג טוב.
״זה עובד״ הוא חייך בסיפוק והוציא מתיקו את כל הדברים שהיינו צריכים.
אני לא הבאתי כלום חוץ מאת עצמי. ידעתי שקודי כבר ידאג להכל. לא צפיתי שהוא ידאג גם לי.
״לגביי אתמול... אני....״
״אין צורך. הייתי מסטול. לא התכוונת לשום דבר. הכל בסדר.״
נשכתי את שפתי התחתונה. או שהוא מאוד סלחן או שהוא פשוט לא רוצה לפתוח את הנושא. לא משנה מה הסיבה תהיה הודיתי על כך בליבי. לא רציתי לדבר על משהו שלא זכרתי כמו שצריך או לגרום לקודי להתחרט על המפגש הזה.
לגמתי מהקפה כשהוא הושיט לי את התיקייה עם הפרק שכתבתי בלילה אחד.
״אני רוצה שנעבור על ההערות ואז על הפרקים שאני כתבתי, מוכן?״
הנהנתי למרות שהראש שלי עדיין היה מעופף בחלל. קודי נכנס לזה מיד. ארבעים דקות לאחר מכן כבר לא הצלחתי לעקוב אחריו. נשענתי לאחור בכיסא והקשבתי לו מדבר. יותר נכון עקבתי אחרי שפתיו שזזו במהירות. היו לו שפתיים... שאפשר היה לנשק כל היום. שפתיים שאמרו דברים חכמים ויכלו גם להגיד דברים מלוכלכים. שפתיים שיכלו להיות סביב הזין שלי. אלוהים... אני כל כך חרמן עליו שזה כבר דוחה.
״פורטר?״
״אה?״
״אתה מקשיב לי?״ עיניו הפכו לחריצים כשננעצו בי.
״אני משתדל״ עניתי בכנות.
קודי נאנח וסגר את המחשב שלו. שוב פישלתי. לא צפיתי מעצמי למשהו אחר אבל הפעם לא רציתי שקודי יעזוב.
״בוא נצא מכאן״ קודי דחס לתיקו את שאר הדברים וקם.
אני הלכתי אחריו כמו כלבלב אבוד ועייני מיד עקבו אחרי ישבנו במכנסיים האפורות שלו שנראה כל כך פאקינג טוב. הכדורגל עשה לו טוב.
להפתעתי הוא הוביל אותי למגרש הפתוח. השמש היום זעקה בשמיים והוא חייך. הוא הניח את התיק שלו על אחד המושבים ואז הוציא ממיכל שהיה תחת הספסלים כדור בשחור ולבן.
״פעילות גופנית משחררת דברים טובים בגוף. אדרנלין, אנדרופינים. זה יעשה לך טוב ויוציא אותך מזה״ חיוך בהיר עלה על שפתיים.
״שוב אתה מנסה להתנשא מעליי, מר שופט?״ הרמתי גבה.
הוא הניד בראשו בצורה נחרצת.
״אני פשוט רוצה שתהיה לך מחשבה צלולה. מחר נצטרך להרים הילוך אם אנחנו רוצים לסיים עם העבודה בזמן״ הוא הקפיץ את הכדור על ברכו ואז בקלילות העביר אותו לברך השנייה.
״יש לך בראש משהו חוץ מהעבודה המחורבנת הזו?״
״כדורגל, הרשמה לקולג׳ החלומות שלי וכמובן אלינור״ התשובה שלו הייתה כמו חץ ללב.
אלינור. החברה שלה. ברבי מושלמת שהתאימה לו בכל מובן. המרירות שהתפשטה בחזי הייתה מטופשת ונבעה מקנאה שלא הצלחתי להיפטר ממנה.
לא ידעתי אם אלך לקולג׳ בכלל. כל החברים שלי ידעו לאן הם מגישים מועמדות ומה הם רוצים לעשות אבל אני? לא היה לי מושג. הכי רחוק שחשבתי עליו מבחינת תוכנית אחרי בית ספר היה טיול באירופה. כלומר טיול בין מועדוני הסקס הכי שווים באירופה. זה הכל. דיי עלוב לעומת השאר.
״אתה משעמם בצורה קיצונית, קודי״ הייתה התגובה הדפוקה שלי.
״בולשיט. אני מאוד מעניין אבל אתה לא רוצה לתת לי הזדמנות. אם זה בגלל מה שקרה לפני ארבע שנים אז תדע שאני התגברתי על זה. אני חושב שגם אתה צריך להשאיר את זה מאחור״.
פתאום התמונה מאתמול התבהרה. אמרתי לו משהו על זה. אני והפה הענקי שלי. עייני צנחו לסניקרס הלבנות שלי. ברור שהוא התגבר על זה. הוא עזב כמעט מיד לאחר מכן ולא שמעתי ממנו במשך שנים. הוא שבר את ליבי לרסיסים והותיר אותי חשוף ופגוע. כל כך חשוף ופגוע ש... לא. אני לא הולך לחשוב על זה.
״בוא נשחק״ עקפתי אותו ורצתי לאורך המגרש.
קודי עקב אחרי עם הכדור. שיחקנו אחד על אחד וזה לא היה ממש כדורגל עם החוקים הנכונים אבל הוא בעט בצורה מדויקת והיה מוכשר מעבר לכל רמה אפשרית. הוא היה טוב בהכל. כשהתרוצצנו במגרש לא חשבתי על כלום. הוא הבקיע שער אחרי שער ובכל פעם חיוך של הנאה מחשמלת עיטר את שפתיו. רציתי לראות שוב את החיוך הזה בכל פעם מחדש שלא התאמצתי אפילו. אבל לא היה אכפת לי. וקודי צדק אכן הרגשתי טוב יותר. הגוף שלי שיחרר את העייפות וכאב הראש בקושי היה מטרד.
״8-0. בחיים לא היה לי משחק קל כל כך״ הוא חייך לבסוף כשהכדור מתחת לנעלו.
״נתתי לך לנצח״ זו הייתה אמת חלקית.
״ברור״ הוא הנהן בביטחון מופרז.
אלוהים הוא היה מהמם כשהוא השוויץ. פשוט פאקינג מושלם.
״היי, קודי!!״ ההשתאות שלי ממנו הייתה רגעית כשלמגרש רץ מרקוס.
הוא היה בחור כהה עור וענקי שהיה בנבחרת עם קודי. הוא תמיד חייך כמו כלב גולדן רטריבר ענקי.
״היי מרקוס״ הוא טפח על גבו במחווה חברית.
זה היה מטורף שאפילו זה עורר בי ניצוץ של קנאה. הייתי גמור.
״אני אזוז. מחר בסיפריה באותה שעה?״
״כן ותכין עוד פרק, בסדר?״
הנהנתי וקודי נופף לי באגביות לפני שתשומת ליבו פנתה לחברו.
אני רצתי ליציע להביא את משקפי השמש שלי. אחר כך חזרתי לרכב שלי שחיכה לי בחנייה. הטלפון שלי בדיוק צפצף בצליל התראה של אחת האפליקציות שלי. היה גבר מוכן ומוזמן לסקס במרחק יריקה ממני. אבל אני החזרתי את הטלפון לכיס ונכנסתי לרכב. לא היית זקוק להסחת דעת. הזין שלי אפילו לא הראה עניין קל. בליתי שעה שלמה עם קודי וזה כנראה השפיע עליי יותר משחשבתי. נסעתי למתאו. הוא היה מופתע אבל תוך כמה דקות כבר שקענו במשחק וידאו. רצף ההפסדים שלי נמשך אבל לא היה אכפת לי. זה היה מוזר איך קודי במפגש אחד בן שעה הצליח לשנות לי את כל תמונת המצב. הייתי זקוק לו בחיי. עם כל השאר אני אתמודד איכשהו לפחות זה מה שאני מנסה לומר לעצמי כשמתאו שוב מכסח אותי וצוהל לעומתי. זה מה שאני צריך להאמין בו כדי להמשיך הלאה. זה הכל.