Dreadful (falcon valley 3)

פרק 13

פרק 13-
קודי-
השיר whatever it takes של אמוג׳ן דרגונס התנגן בשיא העוצמה ברמקולים בזמן שחבטתי בעוצמה עם מחבט בייסבול עשוי ברזל בגרוטאות שהיו פזורות בחדר ההרס. היום קיבלתי ציון 80 במבחן חשוב שהתכוננתי אליו שבועות והייתי מדוכא בלשון המעטה. אז פורטר הציע שנלך לחדר הרס להוציא אגרסיות. בהתחלה לא הייתי בטוח שזה יועיל אבל זה היה טוב. המוזיקה הרועשת בשילוב הוצאת האגרסיות בדרך שלא מזיקה לאף אחד הייתה משחררת במיוחד. בשבועיים האחרונים אני ופורטר הפכנו לחברים טובים. הוא בא מידי פעם לאימונים שלי ובילינו אחר הצהריים לפעמים עם חברים שלו או שלי ואפילו רק שנינו. נסיתי לעניין אותו בלימודים ולגרום לו לחבב כדורגל אבל הוא נראה אדיש לשני הנושאים. כלומר עד שאיזה שחקן חתיך הופיע על המסך והוא זרק הערה שגרמה לי להאדים. הנפתי את המחבט שלי וניפצתי מסך של טלוויזיה ואז המשכתי עד שהיא הפכה לשבר כלי. המשכתי בכל כוחי מנפץ ושובר לצלילי שירים קצביים עד שהגיע הזמן לצאת.
״נו איך זה היה?״ פורטר חייך חיוך רחב כשיצאתי.
״משחרר באופן מפתיע״ גלגלתי את כתפי ונסיתי להשתלט על קוצר הנשימה מהפעילות המאומצת.
״ידעתי שתאהב את זה״ הוא הכריז.
״למה?״
״יש בך הרבה כעס עצור. בטח קשה כל כך להיות נחמד לאנשים כל היום אפילו אם הם מתנהגים כמו פאקינג זין ענק״ הוא משך בכתפיו.
״אתה משוגע, אחי״ הנדתי בראשי.
הייתי נחמד כי זה היה הטבע שלי, האינסטינקט. שנאתי מלחמות, קונפליקטים ולא ראיתי טעם להשקיע את הזמן שלי במריבות מטופשות וכעסים כשיכלתי להשתמש בו לטובה.
״יכול להיות״ הוא אמר בטון לא מתנצל.
״תודה שהבאת אותי לכאן, זה היה טוב״ טפחתי על כתפו הרחבה.
״אין בעד מה, חבר״ הוא הדגיש את המילה ׳חבר׳ וחרק שיינים כאילו קילל.
לפעמים הוא היה פאקינג מוזר. למדתי להעריך את זה.
אחרי שסיימנו בחדר ההרס הלכנו לאכול פיצה במקום חמוד שהשקיף על החוף. לפעמים אני ואלינור היינו באים לכאן. זה קרה פחות ופחות ככל שהשנה התקדמה. לשנינו היה לו״ז צפוף במיוחד. ועכשיו אלינור לקחה קורס באוניברסיטה וזה לקח ממנה עוד זמן ואנרגיות.
״על מה אתה חושב?״ שאל פורטר וליקק קצפת מהקש של המילקשייק הענקי שהזמין.
״אלינור. לוחות הזמנים שלנו כל כך צפופים שאני בקושי רואה אותה״ הודעתי.
״אה... אני לא יכול לתת לך עצות זוגיות. אף פעם לא הייתי שם ומקווה שגם לא אהיה״ הוא הרים את ידיו כאומר-׳אני חף מפשע הזוגיות׳
״אתה מדבר כאילו אהבה זו מחלה, פי״ הנדתי בראשי ונגסתי בפיצה שלי.
״אתה אוהב את אלינור?״
״בטח״ עניתי בלי להסס.
אלינור הייתה כל מה שרציתי- חכמה, יפה, שאפתנית, עם מטרות לחיים, נחושה, צנועה, חזקה ועצמאית. היא הייתה השותפה המושלמת.
״למה?״
ציינתי בפניו את כל הסיבות שמניתי בראשי עד לפני רגע.
״זה נשמע טוב״ הוא אמר את זה כאילו זה נשמע נורא.
״זה באמת טוב. אלינור מדהימה״.
שתקנו לכמה דקות והתרכזנו באוכל עד שפורטר דיבר שוב. הוא ניגב את פיו ואז הביט לעבר הים.
״אני חושב שמשהו בי דפוק... אתה יודע לפני שבאתי לגור בבית משפחת בלאמי, לפני שאמא שלי הצילה אותי גרתי עם האישה שילדה אותי וחבר שלה. אבא שלי ברח כשהיא נכנס להיריון בגיל 17. כשהייתי בערך בן 3 היא הכירה את טים. הוא היה פאקינג ביריון. זיהה את החולשה שלי מאז שהייתי קטן. הייתי דבוק לאישה שילדה אותי כי זה כל מה שידעתי אז הוא התחיל לדחוף אותי כל פעם שניסיתי להתקרב אליה או לקבל ממנה תשומת לב. תפסיק להצמד לסינר של אמא שלך, מתרומם קטן הוא תמיד היה אומר. הוא היה מרביץ לי כשהוא היה משתכר. גם לאישה שילדה אותי. הוא היה מפשיל לי את המכנסיים ומכסח לי את הישבן עם חגורה. צורח שאני דפוק, חסר מוח, עלוב נפש, שאני יגדל ויהפוך לקוקסינל עלוב. הוא היה אוהב לקלל אותי בקשר לשוני שלי. זה היה גורם לו להרגיש חזק. בכל פעם שהוא היה מסיים איתנו ויורד למאהבת שלו מהקומה למטה הייתי מתחנן אליה שנעזוב. שנציל את עצמנו מהאיש הזה. אבל היא סירבה. היא אהבה אותו וסלחה לו. ונתנה לו להתעלל בשנינו. הוא כמעט הרג אותי. הוא הרג אותה. הייתי נטוש. התגלגלתי בבתי אומנה. אהבה הייתה קללה בשבילי. אמא שלי אהבה אותי וגם היא לא כאן יותר. כשאני מסתכל מהצד על האנשים שחשובים לי אני מבין שאהבה רק דופקת אותם. אהבה הורידה את קריד מהפסים במשך שנים וזו רק דוגמא קטנה. אני לא יודע אם אי פעם אני אוכל לאהוב״ קולו קורס לבסוף בכאב.
הוידוי תופס אותי באופן לא צפוי. החיים של פורטר היו קשים מנשוא. הוא גדל אחרת ממני. משהו בתוכו היה שבור ללא תקנה. הוא היה נכה רגשית אבל גם שבור לב. הבנתי למה הוא לא מאמין באהבה. יכול להיות שגם אני הייתי מרגיש כמוהו. אם דבר כזה היה קורה לי.
תפסתי את ידו בידי. הרגשתי שהוא חייב מישהו שינחם אותו ברגעים האלה והערכתי את זה שהוא נפתח אליי. זה אומר שהוא סמך עליי. שהפכנו לחברים.
״האהבה של אמא שלך הצילה אותך. אהבה יכולה להיות טובה או הרסנית תלוי במה אתה בוחר. תלמד מהטעויות של האנשים ההם ואל תחזור עליהן. אני בטוח שיום אחד תמצא את האדם שתוכל להיות אתה איתו. שתחלקו צחוק ושמחה ועצב וכאב וכעס וקשיים. מישהו שתתפוס ולא תרצה לשחרר. מישהו שיגרום לך להיות טוב יותר״ לחצתי את ידו בידי ונסיתי להביא לו מעט נחמה במילותיי ובמגע.
״זו פנטזיה נחמדה, קודי. אבל זה לא יקרה״ הוא המשיך להביט אל הגלים שהתנפצו אל החוף.
״זה יקרה כשתפגוש את האדם הנכון״ הבטחתי.
הוא בלע את רוקו בכבדות.
״פאק אני משבית שמחות כשאני לא בהיי״ הוא גיחך ומשך את ידו מידי.
ואז הוא הדביק על פניו חיוך מזויף. ולקח ביס ענקי מהפיצה שלו.
״אני מעדיף אותך בלי משני תודעה״.
״כי אתה כזה ילד טוב, קודי״ הוא התגרה בי.
״זה לא מה שאלינור אמרה כשהיינו יחד״ הוצאתי לו לשון מתגרה בו בחזרה, בסגנון שלו.
״אין דבר שדוחה אותי כמו סקס של סטרייטים״ הוא עשה תנועה של הקאה.
״זו אפליה, פי. אין שום דבר רע בסקס של סטרייטים״ דחקתי אצבע לחזהו הרחב והנוקשה.
״נסכים שלא להסכים, ונילה בוי״ הוא משך בכתפיו.
״ונילה בוי? מה זה אמור להביע?״ הרמתי גבה.
״אתה חלבי קודי... ילד טוב שעושה תנוחה אחת במיטה וגם זה בקושי. שנינו יודעים את זה״ הוא נחר בבוז.
״אז אתה חושב שאני משעמם?״ העלבון הצורב שעלה בי היה מוגזם אבל לא היה אכפת לי.
״עכשיו אתה סתם נסחף, אל תהיה דרמטי. זה בסדר להיות חלבי״ הוא משך בכתפיו.
״לך להזדיין, פורטר״ הזעם התפרץ ממני בבת אחת, בצורה פתאומית.
זה לא הייתי אני. לא קיללתי ובטח שלא התעצבנתי בפומבי ככה אבל משהו בחילופי הדברים שלנו הוציא אותי מדעתי.
הטחתי שטר על השולחן ודחפתי לאחור את הכיסא לפני שהפנתי לו גב ועזבתי.
אני יכול ללכת ברגל הביתה או אפילו לרוץ כדי לשחרר את העצבים שהצטברו בחזי.
״קודי! קודי!״ פורטר קרא אחריי אבל אני לא עצרתי.
התחלתי לרוץ ריצה קלה לכיוון הבית שלי.
״בחייך קודי! תעצור!״ הוא התעקש ורץ אחריי.
״עוף ממני. אני עצבני״ פלטתי.
״אני מצטער, טוב? לא התכוונתי להעליב אותך״ הוא הדביק את הקצב ותפס את זרועי.
״תראה פורטר אני לא אחד כזה שרגיל שחברים שלו יורדים עליו. אני לא רוצה להיות חבר של מישהו שעושה ממני צחוק, הבנת?״
״אני מצטער, קודי. לפעמים אני אומר דברים טיפשיים. יש לי פה גדול. מה אני אעשה?״ הוא משך בכתפיו וחיוך נושא בשורת פיוס עלה על שפתיו.
״אולי כדאי שלא נדבר על סקס וכל זה. ברור שהנושא הזה הוא מחוץ לתחום״ הנדתי בראשי.
״מה שתרצה. רק אל תלך כועס״ הוא הביט בי במבט מלא תקווה.
וכך הכעס הפתאומי התאדה לו במהירות. הייתי בן אדם סלחן ונסיתי לשים את עצמי בנעליו. המיניות המוחצנת והמוגזמת שלו כנראה גורמת לו לחשוב שכולם חלביים. הוא רגיל לאורגיות, זיונים רנדומליים וסטוצים. מונוגמיה חלבית בעיניו. וחוץ מזה מה אכפת לי מה הוא חושב על חיי המין שלי? זה בכלל לא אמור לעצבן אותי. הרגש המתפרץ היה מיותר.
״בסדר. בוא נסע הביתה. אני צריך להתכונן למבחן החוזר ומחר יש לי משחק חוץ״ הנהנתי.
הלכנו לרכב שלו והוא הסיע אותי הביתה. בדרך הוא שם את השיר sorry של ג׳סטין ביבר. הוא שלח אליי חיוך מתנצל וזוהר ואז התחיל לשיר. בסוף צחקנו יחד. הייתה לנו חברות מוזרה אבל אהבתי אותה.
״תודה שפתחת בפניי את הלב שלך. זה לא מובן מאליו שאתה סומך עליי ככה״ אמרתי בכנות כשהוא עצר ליד הבית שלי.
״זה פשוט יצא ממני בלי כוונה. אני מצטער אם זה היה כבד מידי״ הוא הוריד את מבטו למושב העור של הרכב.
״אתה תמיד יכול לספר לי הכל. אני מעריך את זה״ הרגעתי אותו והנחתי את ידי על ברכו.
מיד ראשו התרומם ועיניו הפכו לכהות יותר איכשהו. פתאום נעשה חם קצת ברכב. ידי מיד ניתקה מגע.
״אני אזכור את זה״ קולו היה נמוך ומחוספס.
״נתראה מחר בבית הספר״ חייכתי ועדיין הרגשתי קצת חם.
״נתראה״ הוא הנהן.
ירדתי מהרכב שלו ומיהרתי לבית. היו לי מיליון דברים על הראש והייתי חייב להתאפס. היו דברים חשובים יותר מאשר לתהות על האינטרקציה המוזרה הזו.