Dreadful (falcon valley 3)

פרק 17

פרק 17-
קודי-
ישבנו יחד על המיטה של פורטר. באופן מפתיע החדר שלו היה דיי מסודר. והדיף ריח של סחלבים. כנראה בגלל מפיץ הריח החדש על השידה. זה היה נחמד ועזר להוריד את מפלס החרדה שלי. לפחות חלק ממנו.
״היי... זוכר את יריד המדע של כיתה ט׳?״ הפרתי את השתיקה המתוחה.
״ברור. הפרויקט שלך היה הדגמה של תחנת כוח באמצעות אנרגיית המים. זה היה פאקינג מושקע״ הוא חייך והיה נדמה שהוא נזכר ביום ההוא.
״נזכרתי בזה אתמול. יש לי פוסטר בחדר מהתחרות. וכשהסתכלתי עליו נזכרתי שאתה היחיד שבאת לשאול אותי על הפרויקט. הקשבת לי מקשקש במשך ארבעים דקות, שאלת שאלות ובאמת התעניינת״ גם אני חייכתי.
״כי באמת התעניינתי. אני מתעניין בכל מה שאתה עושה״ הוא משך בכתפיו.
״יש לי שאלה... היא דיי אישית אבל אני רוצה שתענה לי בכנות״ לקחתי נשימה עמוקה והבטתי בו ישירות.
״בסדר״ הוא הסכים.
״היו לך רגשות אליי אז? הם עדיין קיימים?״ אזרתי אומץ לשאול.
״אתה צוחק עליי, נכון?״
״לא... אני רציני לגמרי״ אמרתי ברצינות תהומית.
״פאק כן. ברור שהיו לי רגשות אלייך, שעדיין יש לי אותם״ הוא ענה בכנות.
״אני מניח שעכשיו תורי להיות כנה״ הרגשתי איך הידיים שלי מתחילות להזיע וקצב הלב שלי עלה.
״אני מקשיב״ פורטר הנהן.
״לא הפסקתי לחשוב על הנשיקה מאז שהיא קרתה. כמו מחשבה טורדנית שלא עוזבת. לא רציתי להתמודד עם זה ולחשוב על מה שקרה ועל ההשלכות של הדבר הזה. אבל לא יכולתי לחמוק מזה. זה מצא חן בעייני. זו האמת איך שלא נסתכל עליה״ הוידוי היה אמור להיות קשה יותר לביטוי בקול אבל זה יצא ממני בקלות מפתיעה.
כנראה שלומר את האמת הייתה האופציה הטובה והקלה ביותר.
פורטר נעמד והפנה אליי את גבו. פתאום ההקלה שחשתי התחלפה בחרדה קטנה. חיכיתי בציפייה מתוחה לתגובה שלו. וככל שהשקט נמתח עוד ועוד התחלתי להרגיש כאילו הלב שלי נפל לרצפה. זו הייתה טעות. על מה חשבתי כשבאתי לכאן?. לקחתי החלטות והסקתי מסקנות על דעת עצמי.
נעמדתי ובהיתי בגבו הרחב. עמדתי לעשות את המעשה הבוגר ולברוח. אבל אז הוא הסתובב. עייני הדבש שלו חום מעורב בירוק נצצו ברגש שמעולם לא ראיתי בעיינים של איש לפני. בטח שלא מישהו שהסתכל עליי. זה היה שילוב של ההערצה עם קורטוב של אושר והרבה מאוד תשוקה. הרגשתי את הלב שלי מתכווץ בחזי. פחד מעורב בציפייה. הכל יכל לקרות.
״פאק, קודי״ היו המילים היחידות שיצאו מפיו.
״פאק טוב או פאק רע?״ הרמתי גבה.
״פאק הכי טוב״ הוא חייך ולפני שהבנתי מה קורה הוא אחז במותניי והצמיד אותי אליו.
זה היה... מוזר. אבל לא מוזר רע. הידיים שלו היו גדולות וחמות. פורטר החזיק אותי בזרועותיו.
״אני, אה...״ מלמלתי כי לא מצאתי את המילים.
״אני לא מאמין שזה קורה״ יד אחת שלו חפנה בעדינות את הלחי שלי.
״נפרדתי מאלינור״ פלטתי את זה כי המגע החדש הזה הלחיץ אותי ולא ידעתי מה לעשות.
״אתה כזה מתוק ותמיד דואג לעשות את הדבר הנכון״ הוא הניד בראשו כאילו לא האמין לזה.
״לא התכוונתי לפגוע בה״ אמרתי בכנות.
״אתה טוב מידי בשביל זה״ ההערצה הגלויה בקולו גרמה לי להאדים.
״אל תגזים״ מלמלתי.
״אני לא. אתה טוב. ובטח שטוב מידי בשבילי״ הוא ליטף את הלחי שלו באגודלו.
״אל תגיד את זה. אלו ציפיות גדולות מידי שאני לא בטוח שאעמוד בהן״.
״אתה כבר עומד בהן ומעבר, קודי״ הוא הביט לי בעיניים בעיניים רכות.
״אז מה עושים עכשיו?״ שאלתי את השאלה הגדולה.
״זו שאלה טובה. מה אתה רוצה לעשות?״ הוא גלגל את הכדור למגרש שלי.
״הלוואי שהיה לי מושג. אני כל כך מבולבל... כל זה ממש חדש ודיי מפחיד״ הודיתי בגילוי לב.
״אין לך ממה לפחד. אני כאן איתך. ואם יש משהו שלא מוצא חן בעייניך או נראה לך שאתה לא אוהב או רוצה רק תגיד. אני לא מצפה לכלום. אפילו זה שבאת לפה והודית שיש משהו זה מספיק״ פורטר אמר בקול צלול וניסה לנטוע בי ביטחון.
״במשך שבוע בקושי אכלתי או ישנתי או הצלחתי להתרכז במאה אחוז במשהו אחר. לא רציתי להתמודד עם מה זה אומר. ואז החלטתי שאני חייב לעשות את זה. אחרת זה לא ייתן לי מנוחה. תמיד הייתי שלם עם עצמי, פורטר. בטוח בבחירות שלי. נינוח. ואתה הצלחת לערער את השלווה שלי, לפקפק בעצמי. מה שאני יודע בוודאות הוא שתמיד אהבתי בנות. אני עדיין אוהב בנות. נמשך אליהן. אבל אני גם יודע להודות בפניי עצמי שיש בנינו משהו. משהו עוצמתי. משהו שאני חייב לחקור. לטובת הבריאות הנפשית שלי אני חייב לדעת ולהבין מה זה אומר״ הנחתי את כל הקלפים על השולחן.
הכנות שלי עם עצמי הייתה מפחידה מספיק ועכשיו נאלצתי להיות כנה גם איתו. זה היה קשה ברמות אבל הכרחי. הייתי חייב להשתחרר מהעול הזה.
״אתה לא חייב לשים על עצמך תווית, קודי. אתה לא צריך להיות גיי או סטרייט או בי או מה שזה לא יהיה. פשוט תהיה עצמך, זה הדבר הכי טוב כי אתה מושלם״ החיוך הקטן שלו עשה לי נעים בלב.
ידעתי שיש צדק בדבריו. לא רציתי לשים על עצמי תווית. כל מה שידעתי הוא שאני חייב לחקור את התחושה ההיא שעברה בי כשהתנשקנו. להבין מה אני רוצה באמת.
״תפסיק להגיד את זה! אני רחוק משלמות!״ נזפתי בו.
״הלוואי שהיית יודע כמה זה נכון.. בשבילי אתה מושלם״ הוא משך בכתפיו.
״אתה חסר תקנה״ נאנחתי.
״אתה צודק כשזה מגיע אלייך אני באמת חסר תקנה״ הוא אמר ללא בושה.
ואז הוא חפן את פניי שוב והצמיד את שפתיו לשפתיי. שפתיו היו רכות וחמות. אבל גם נוקשות במידה מסוימת. הטעם שלו היה שונה וההרגשה של הזיפים שלו מתחככים בעורי הייתה חדשה אך גם מצאה חן בעייני. התנשקנו לאט. פורטר חקר בסבלנות כל סנטימטר בשפתיי ואז לשונו חדרה לפני. זה היה ריקוד איטי ומלא סבלנות. התחושות, הטעם, הריחות והצלילים היו שונים. הלב שלי העלה הילוך. אצבעותיו חדרו לשערי ועיסו את הקרקפת שלי בעדינות וברוך. הוא הוביל אותנו למיטה בלי לנתק את השפתיים. התיישבנו על המיטה שלו והוא המשיך לנשק אותי. אני נישקתי אותו חזרה. זו הייתה חוויה חדשה והופתעתי שוב מכמה אהבתי את זה. הרגשתי בעצמות שלי שזה נכון. והאמת הייתה היא שזה הדליק אותי. הרגשתי את הדם זורם לי לכיוון החלק הדרומי של הגוף. אין ספק שקיבלתי תשובה חיובית לשאלה האם אני רוצה את פורטר. רציתי אותו ונמשכתי אליו פיזית. אף פעם לא הסתכלתי על גבר. אפילו לא שקלתי את האפשרות. נחרדתי כשהוא נישק אותי אז אבל עכשיו עברו כמה שנים וכנראה יכולתי להתמודד באופן אמיתי ובוגר עם הרגשות שלי.
״פאק, קודי״ הוא התנשף לשפתיי שפעמו והיו כנראה נפוחות אחרי דקות ארוכות של נשיקות.
״המממ...״ זה כל מה שהצלחתי להוציא מפי לפני שהצמדתי את שפתיי שוב לשפתיו.
הוא עטף את מותניי בזרועו ומשך אותי קרוב יותר. הריח שלו מילא את פי וקולות הנאה פרצו משנינו. היה מוזר לשמוע שני קולות גבריים ונמוכים אבל כמו כל חוויה חדשה איתו זה הרגיש טוב. בשלב מסוים הוא דחק את עצמו למרכז המיטה ואז משך אותי בתנופה חזקה כך שישבתי בחיקו.
״אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה? אני לא כבד מידי בשבילך?״
פורטר רק חייך חיוך שובב לפני שתפס את פניי ונישק אותי שוב מפיג את החשש לי שהוא דיי ימחץ תחת כובד משקלי.
״אתה מטריף אותי, קודי״ הוא לחש אחרי עוד סבב של נשיקות עמוקות וחזקות.
״באמת? אתה יודע שאני דיי חדש בקטע הזה״ חייכתי אליו בביישנות.
ידעתי שאני מנשק דיי טוב אבל עד עכשיו נישקתי רק בנות כך שזה היה עלול להיות אחרת.
״אתה הכי טוב״ הוא שוב חזרה על האימרה הזו ושוב כבש את פי.
נסחפתי עם הנשיקה שלו. אצבעותיו היו בשערי ועיסו אל הקרקפת שלי וידו השניה הגדולה ליטפה את גבי הלוך ושוב. ידעתי שאני הולך ומתקשה במכנסיים והרגשתי גם את הבליטה שמתהווה במכנסיו של פורטר. כבר ידעתי שהזין שלו לא קטן. פתאום הספק חדר בנינו. לא היה לי שמץ של מושג מה עושים כשיש עוד זין במשוואה. כלומר ידעתי את העיקרון הבסיסי אבל לא הייתי בטוח שאני יודע לעשות את זה. או להתמודד עם זה.
״פורטר״ התנשפתי.
הוא עצר והביט בי בעיינים מלאות תאווה ותשוקה. הזין שלי התעוות במכנס. אין ספק שהמשיכה הייתה שם.
״אני רואה את הפחד בעיינים שלך. זה בסדר. אנחנו לא חייבים לעשות כלום מעבר. לפחות עד שתרגיש שאתה רוצה״ הוא אמר מיד.
תחושת הקלה פשטה בי. הוא הבין. בלי מילים. חיבקתי אותו והנחתי את ראשי בשקע צווארו. ריחו הגברי מילא את אפי. הוא הצמיד אותי אליו ובמקום רכות משוועת שאליה הייתי רגיל גופו היה עשוי שרירים נוקשים. זה היה שונה אבל טוב לא פחות.
״אני יכול לחבק אותך לנצח, בייבי״ פורטר לחש.
״אתה בטוח שתסתפק רק בזה?״ צחקתי.
״אני אסתפק בכל מה שתרצה לתת לי״ הוא ענה בכנות.
נשארנו חבוקים במשך דקה ארוכה. התרגלתי מהר מאוד להרגשה הזו. היא מצאה חן בעייני.
ואז התנשקנו שוב. היה קל, כמעט מידי להתמסר לפיו ולתחושה הממכרת של הזיפים שלו על פניי. לא היה לי מושג לאן ממשיכים מכאן אבל קיוויתי שזה למקום טוב.