נ.מ. לוק-
מעולם לא הייתי תוסס יותר, אני בבית עכשיו והכל מסתדר טוב.
משגיחים עליי הרבה, אני חושב שהם מפחדים שאני יחזור להרגלים הישנים שלי. למרות שאני לא מאשים אותם על זה, אני מפחד שאני יחזור אליהם גם.
אני מחוץ לבית החולים כמעט שבועיים עכשיו, הרגל שלי החלימה. אני נראה כמו אידיוט כשאני הולך, אבל לפחות אני לא בכיסא גלגלים.
אשטון ממש מגונן עליי, הוא בקושי נותן לי לעשות משהו לבד, למרות שלא מפריעה לי החברה שלו.
כרגע אני והוא שוכבים במיטה ומדברים.
"לוקי, לא חשבת ממחשבות רעות, נכון?" אשטון שאל אותי.
חשבתי לפני שעניתי.
"לא, הם הפסיקו, לעכשיו לפחות" אמרתי את החלק האחרון בשקט.
"אתה מהסס, למה?"
"המחשבות באות והולכות, אני רגיל אליהם, כשהם כאן, הם לא מטרידים לי" עניתי.
"לוק, זה לא טוב. אתה עדין לוקח את התרופות?"
אני שונא כשאנשים מדברים איתי על התרופות שלי, זה גורם לי להרגיש כמו פריק.
טוב אני מניח שאני פריק.
"כן, אני עדין לוקח אותם. תפסיק לדאוג"
"אני לא יכול להפסיק לדאוג, איכפת לי ממך. אני לא אוהב את זה שאתה מבואס" אשטון אמר.
"אני יודע, אני מצטער" אמרתי בחזרה.
"בוא נשנה את הנושא, משהו שפספסתי" סיימתי.
"זה יותר נושא רגיש, זה בנוגע לכריס" אשטון אמר.
הבטן שלי התכווצה.
הוא הולך להכאיב לי שוב.
אני ראוי לזה, הוא הולך לכעוס כשיגלה שנדרס בידי מכונית.
"הוא הולך לבוא, אשטון. הוא הולך למצוא אותי ולהכאיב לי ו-"
נקטתי על ידי מגע שפתיו הרכות של אשטון על שלי.
הוא התנתק.
"לוק, זה לא זה, בבקשה תירגע" הוא אמר.
הוא בטח יכול לראות את הפחד בעיניי.
"אז מה זה?"
"כריס נפגע יותר קשה ממך, הוא מת" אשטון אמר בזהירות.
הפחד נהפך לשמחה.
"הוא באמת מת? סוף סוף, אני מצטער זה היה מרושע. מי שם חרא, הכוסית ראוי לזה" אמרתי.
אשטון צחקק, הסתכלתי עליו כשחיוך עשה את דרכו לפני.
הוא הכל בשבילי.
"לוק, אני נשבע, אם לא הייתי פצוע עכשיו, הייתי בוודאות גורם לך להיות שמח יותר עכשיו" אשטון אמר עם קריצה.
YOU ARE READING
i kiss the scars on his skin (hebrew)
Fanfictionהקדמה: לוק כבר התאהב באשטון מאז הוא ראה אותו בפעם הראשונה. בחודשים האחרונים לוק בדיכאון, הוא מרגיש חסר ערך וריק. האם הוא בסופו של דבר יהיה עם אשטון? האם אשטון יציל את לוק לפני שיהיה מאוחר מדי? קראו כדי לגלות. * אזהרת הכותבת: מכיל פגיעה עצמית והפרעו...
