i kiss the scars on his skin (hebrew)

i kiss the scars on his skin (hebrew) - פרק 29

נ.מ. לוק-

קירות לבנים הקיפו אותי. צינורות מחוברות לידיים שלי. מחשבות רצות במוחי.

איפה אני?

איש שלבוש במעיל תואם לקירות נכנס לחדר.

"מר. המינגס, איך אתה?" האיש המסתורי שאלת אותי.

"אנ-א- אני מבולבל" עניתי בכנות.

אני מפחד עד מוות, האיש הזה הולך להכאיב לי?

"טוב, נכנסת אל תוך תאונה, אתה בבית חולים, אתה פצוע"

אני חושב קשה. אני לא מצליח לזכור שמשהו קרה. אני מרגיש כאילו עכשיו נולדתי. אין שום זיכרונות אחרות בראשי חוץ מאלה מלפני כמה דקות.

אני חי בכלל?

"יש לך כמה מבקרים, אני ישלח אותם אליך" הוא אמר לי.

מבקרים? מי ירצה לבקר מישהו כמוני? אני בקושי יודע מי אני. אני מאבד את החרא (?) שלי.

המחשבות שלי הופרעו כששלושה בחורים נכנסו לחדר.

הבחור עם התלתלים הבהירים הלך לעברי. הוא ליפף את זרועותיו סביבי.

דחפתי אותו ממני.

מבט של הלם עבר בפניו. מי לעזאזל הבחור הזה?

"מי אתה?"

הוא הסתכל למטה על ידיו. הוא די חמוד, אם להיות כנה. הבחור עם השיער הכהה שם את זרועו סביבו.

הרגשתי צביטה בחזה שלי. קנאה? למה אני מרגיש בדרך הזאת כלפי בחור שאני לא יודע עליו כלום?

"אני אשטון, אתה לא זוכר אותי?" הוא שאל אותי.

חלק ממני רצה לזכור, אבל השם שלו לא מצלצל לי.

"אני מצטער, אהל אני לא זוכר אותך" אמרתי.

מבט שהיה אומלל מידי כדי להסביר הונח על פניו.

"אני קאלום וזה מייקל" אמר הבחור עם השיער הכהה.

נ.מ. אשטון-

הוא לא זוכר אף אחד מאיתנו. אני מרגיש כאילו הוא זר. כאילו מישהו לקח מחק ומחק איתו הרבה זיכרונות.

"אני כבר חוזר" אמרתי להם לפני שעזבתי.

אני צריך להבין כמה רציני זה. אם יש טיפול שיכול להחזיר לו את הזיכרון בחזרה?

הוזהרנו שאולי הוא יאבד את זה, אבל אני לא רוצה להאמין לזה.

תפסתי את הרופא במסדרון.

"אדוני, אני שונא להטריח אותך, אבל אני צריך לדעת מה בדיוק קורה"

הוא שם על פניו למראה מעוצבן ואוהד באותו הזמן.

"בוא נלך למשרד שלי, הרבה יותר שקט שם" הוא אמר לי מוביל אותי פנימה.

עקבתי אחריו. ראיתי הרבה סרטים שבהם אנשים מקבלים הזיכרון שלהם לאיטיות. אני פשוט רוצה את לוק שלי בחזרה.