i kiss the scars on his skin (hebrew)

i kiss the scars on his skin (hebrew) - פרק 6

נ.מ. לוק-

התעוררתי בתוך זרועותיו של אשטון, זיכרונות ממקודם הבהבו במחשבותיי.

זכרתי את כל מה שקרה אתמול.

"היי לוקי, אתה סוף סוף החלטת להתעורר" אשטון אמר בקול צורם.

"אהה כן מצטער, מה השעה עכשיו?" שאלתי מרגיש קצת אשמה שישנתי כל כך ה1רבה.

"אל תצטער, אתה חולה. אתה צריך כל מנוחה שתוכל לקבל, ועכשיו 10 בבוקר" אשטון ענה עם חיוך על פניו המושלמות.

לפני שיכולתי לענות אשטון התחיל להגיד משהו אחר.

"לוק אני חשבתי שאני אוכל לדבר איתך על משהו היום, מה דעתך שנלך לסיבוב?" הוא אמר.

החרדה שלי התחילה להשתלט על גופי.

'הוא הולך להעיף אותך מהלהקה'

'הוא הולך להגיד לי להפסיק להיות כל כך מעצבן'

"אממ, אוקי" עניתי עצבני.

"אני אומר שנלך בערך ב11:00, אני אלך להתארגן" אשטון אמר מתקדם לכיוון דלת חדרי.

ניסיתי לא לחשוב על מה שהולך לקרות, אבל בכנות אני התאבנתי. (הוא היה כל כך מבוהל ממה שהולך לקרות והוא לא היה מסוגל לזוז או לחשוב)

נאנחתי ויצאתי מהמיטה, החלטתי שאני בטח צריך כבר להתארגן לסיבוב.

הלכתי לעבר הארון שלי זרקתי על עצמי חולצה ירוקה ושמתי על עצמי ג'קט כדי שיסתיר את החתכים שלי.

הלכתי לארון לצד של המכנסיים, ולקחתי סקיני ג'ינס ושמתי אותם עלי.

הבנתי שהם היו מעט גדולים עלי.

'איבדתי כל כך הרבה משקל?' חשבתי לעצמי.

'לא אתה בוודאי לא, אתה עדין שמן'

נאנחתי והלכתי לכיוון המראה.

"אחח, למה אני כל כך מכוער?" אמרתי בשקט לעצמי.

הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה היא 10:50 אז שמתי את הוואנס השחורות שלי ירדתי למטה.

כשסיימתי לרדת ראיתי את אשטון במטבח.

"לוקי, אתה רוצה לקחת משו לאכול לפני שנצא?" אשטון שאל עם פרצוף מודאג.

"אה, אני לא רעב" שיקרתי.

"טוב, בוא נצא, אשטון אמר כשהלך לדלת.

הלכתי אחריו לאט, פחדתי מה'שיחה' זה היה מפחיד לא לדעת על  מה הוא רוצה לדבר איתי.

נכנסתי למכונית ופתחתי את הרדיו, לא מחכה למבוכה שהולכת לבוא בנינו.

זמזמתי לעצמי את השיר עם עיניים עצומות, אחרי כמה דקות ממש רעדתי.

"לוק אנחנו כאן" אש אמר.

יצאתי מהמכונית וחיכיתי שהוא יצא גם, התחלנו ללכת במורד השביל, איפה שלא היו אנשים.

השתיקה התחילה להיות קצת לא נוחה, אז התחלתי לדבר.

"אז, אממ, על מה רצית לדבר?" שאלתי בקול רועד.

"לוק, בבקשה תספר לי מה קורה, אתה לא עצמך בזמן האחרון, אל תנסה להכחיש את זה, כי קאל, מייקי ואני ראינו את זה, ואנחנו ממש מודאגים, אז בבקשה תספר לי מה קורה" הוא אמר כשרואים דאגה בפניו.

'אני לא יכול לספר לו, הוא יחשוב שאני טיפש ומשוגע'

'הוא לא ירצה להיות בסביבתי יותר אם אספר לו יש לי רגשות כלפיו'

"אש, אני מצטער, אני לא יכול, אני לא רוצה שתשנא אותי" אמרתי מנסה להחזיק את הדמעות שלי.

"לוק, תבטח בי, אני לעולם לא אשנא אותך, באמת איכפת לי ממך ואני לא רוצה שתהיה מבואס" אשטון אמר.

"אני פשוט לא יכול, אני מצטער" אמרתי בעצב.

"אתה צוחק עלי? אני מנסה לעזור לך אבל אתה לא נותן לי, תפסיק להיות כל כך אנוכי וסגור מכולם, באמת איכפת לי ממך לוק, ואני רוצה לעזור, אבל אני לא יכול לעשות כלום אם אתה תמשיך להרחיק אותי" אשטון צעק עליי.

'אווץ' עכשיו הוא בוודאי שונא אותי'

'רק תספר לו אולי הוא יחבב אותך'

'הוא לעולם לא יחבב אותך, אתה אידיוט'

אולי אני צריך למצוא לו שקר קטן,רק בשביל שהוא יפסיק לצעוק ולכעוס עליי.

"טוב בסדר, אני קורא בזמן האחרון הרבה ציוצי שנאה כלפי, ואתה יודע, אחרי שאתה קורא את כל השנאה הזו שוב ושוב הם מתחילים להיות נכונים! הדברים האלה שאנשים אומרים עלי נכונים!!" עניתי.

זה לא ממש שקר, אני באמת קורא ציוצי שנאה כלפי, אבל זה רק הסוף של הבעיה שלי.

"הו לוקי, אני כל כך מצטער שיצאתי עליך ככה, שום דבר ממה שהאנשים האלה אמרו לא נכונים, תבין את זה, הם רק מקנאים, כי הם לעולם לא יהיו מושלמים כמוך. אוקי? בבקשה אל תיתן לזה להגיע אליך, ובבקשה אל תקרא את כל זה יותר" הוא אמר.

"אני לא יכול הבטיח לך שום דבר, אבל אני ינסה להפסיק לקרוא את זה, אני מצטער" עניתי.

"מצטער על מה?" אשטון שאל.

"על זה שאני כזה ברדק" אמרתי עם דמעות שזולגות במורד לחיי.

"לוק, אתה לא ברדק. אתה הבן אדם הכי מדהים בפלנטה הזו, אתה לא ראוי להרגיש ככה, ואתה גם לא ראוי לכל השנאה הזו שאתה מקבל, אוקי?" אמר כשהוא מביא אותי לבין זרועותיו.

מקווה שניהנתם.. בבקשה תגיבו ותצביעו יותר..

תודה..