"בסדר, אז מה אתה אומר, אתה לא עומד להיפרד ממני, נכון?" אמרתי בעצב.
"לא, אבל אני אהיה קרוב לזה, לעזאזל, אם אתה לא תספר מה קורה עכשיו" אשטון אמר.
"הוא ואני יצאנו לפני כמה שנים" מלמלתי.
"אז למה הרבצת לו?" אשטון שאל.
"הוא היה זין" אמרתי בכעס.
"לא, אוקי תספר לי מה קרה" אשטון אמר לי בכוח.
הוא אמר שאני מכוער ושלא מגיע לי שיהיו לי מעריצים" שיקרתי.
"הו לוק, זה לא נכון, בסדר, לו אין כלום, ותראה מה לך יש, אתה כל כך הרבה יותר טוב ממנו" אשטון אמר גורם לי להרגיש אשם על ששיקרתי.
'אוחח אתה לא ראוי לו'
"בסדר, אני מצטער, זה פשוט עצבן אותי" מלמלתי והתעסקתי בידיים שלי.
"מה דעתך שפשוט נלך הביתה, נראה סרטים ונתכרבל" אשטון אמר עם חיוך מרגיע.
עניתי עם חיוך שהיה מאלץ.
'אני צריך הקלה'
המכונית הייתה מלאה בשתיקה נוחה.
'הוא שונא אותך'
'אתה מבזבז את הזמן שלו'
'אתה כזה דפוק'
המחשבות האלה זרמו אל תוך ראשי, הם לא הלכו משם.
ברגע שהגענו הביתה רצתי לחדר השירותים.
נעלתי את הדלת מאחוריי ורכנתי מעל הכיור נותן לדמעות ליפול.
"אחח אתה כזאת פשלה"
"אתה לא ראוי לחיות"
"תהרוג את עצמך"
קראתי את על הציוצים האלו בשקט לעצמי.
פתחתי במהירות את הארון לוקח את הסכין שלי מהמקום מחבוא שלו.
הבאתי אותו למעלה עורי גורם לדם לרוץ במורד זרועי.
*נקישה נקישה*
"לוק, בבקשה אל תחתוך" אשטון אמר מבעד לדלת עם פאניקה בקולו.
"א-אש" גמגמתי, מנסה להסתיר את הדמעות.
"לוקי, בבקשה אל תעשה את זה לעצמך" אשטון אמר בוכה.
"למה אני מרגיז את כולם?!" צעקתי נופל לרצפה בוכה.
שמעתי את ידית הדלת מתחילה לזוז.
שיט, בטח יש לו מפתח.
לפני שיכולתי לעשות משהו הדלת נפתחה.
אשטון רץ והרים אותי מהרצפה.
הוא הושיב אותי על השידה בחדר, הוא הניח בזהירות מגבת רטובה על החתכים שלי, שוטף את הדם מהיד שלי.
YOU ARE READING
i kiss the scars on his skin (hebrew)
Fanfictionהקדמה: לוק כבר התאהב באשטון מאז הוא ראה אותו בפעם הראשונה. בחודשים האחרונים לוק בדיכאון, הוא מרגיש חסר ערך וריק. האם הוא בסופו של דבר יהיה עם אשטון? האם אשטון יציל את לוק לפני שיהיה מאוחר מדי? קראו כדי לגלות. * אזהרת הכותבת: מכיל פגיעה עצמית והפרעו...
