נ.מ. לוק-
התעוררתי במקום לא מוכר.
'איפה אני' חשבתי לעצמי..
מישהו נכנס אל תוך החדר.
"מר המינגס אתה ער, אני יגיד למישהו שיביא לך אוכל אם אתה מוכן לאכול את זה בעצמך" הבחור אמר.
"תסלח לי אדוני אבל איפה אני?" שאלתי.
"אתה בבית החולים, אתה ניסית להרוג את עצמך" הוא ענה ברכות.
זיכרונות התחילו בפתאומיות עלות בראשי.
הכדורים.
השיחה עם אשטון.
כשסיפרתי לרופא מתי בפעם האחרונה אכלתי.
אשטון.
הוא בטח שונא אותי.
אני ניסיתי לעזוב אותו, הוא בטח מאוד מאוכזב.
"אני יכול לראות מישהו? אני צריך לראות את החבר שלי" אמרתי.
"מבקרים לא מורשים לך במצבך" הוא ענה במבט אטום.
"לא, אבל אתה לא מבין, הוא החבר שלי ואני צריך לרא-"
"זה נגד החוקים, אין שום דבר שאני יכול לעשות, אתה תשוחרר עוד יומיים, אתה תוכל לראות אותם אז" הוא ענה.
דמעות התחילו להיווצר בעיניי.
אני צריך לאחוז באשטון.
אני צריך לספר לו שאני מצטער.
שיט, הוא בוודאי חושב שהכל באשמתו.
או שאולי לא איכפת לו בכלל.
מה אם הוא לא יהיה שם כשאני ישתחרר?
מה אם אף אחד לא יהיה?
אני לא יאשים אותם אם כולם נטשו אותי.
אדוני, יש מישהו פה בשבילי?" שאלתי בעדינות מפחד מהתשובה שאני עשוי לקבל.
"את זה אני לא יודע, אבל אתה ילד טוב, מישהו בוודאי מחכה לך, אל תדאג" הוא ענה.
ציחקקתי מעט מהתשובה שלו.
"בשביל מה כל אלה?" שאלתי מצביע כיוון הצינורות שנמשכות על לפרקי בידיים שלי.
"אלה בשביל שאתה תוכל לקבל נוזלים לתוך גופך, יש לך מזל שאתה לא כזה חולה" הוא אמר.
"אממ.. אני יכול ללכת לשירותים?" שאלתי.
אני צריך להיות לבד.
"כן, אבל אני צריך לסדר כמה דברים" הוא אמר כשהוא עושה בלגן עם הצינורות.
רציתי לעמוד אבל הוא עצר אותי.
"אתה עדין מאוד חלש, אז אתה צריך ללכת עם הליכון" הוא אמר עם חיוך מלא בסימפתיה.
YOU ARE READING
i kiss the scars on his skin (hebrew)
Fanfictionהקדמה: לוק כבר התאהב באשטון מאז הוא ראה אותו בפעם הראשונה. בחודשים האחרונים לוק בדיכאון, הוא מרגיש חסר ערך וריק. האם הוא בסופו של דבר יהיה עם אשטון? האם אשטון יציל את לוק לפני שיהיה מאוחר מדי? קראו כדי לגלות. * אזהרת הכותבת: מכיל פגיעה עצמית והפרעו...
