i kiss the scars on his skin (hebrew)

i kiss the scars on his skin (hebrew) - פרק 30

מוקדש ל- @NoamDAtia קראת הכל היום,, כל הכבודת מקווה שאהבת :)

נ.מ. אשטון-

אני לא יכול לקבל את המילים של הרופא בראש שלי.

"הוא בקומה"

הם ממשיכות לחזור בראשי, שוב ושוב, זה רודף אותי.

"אנחנו לא יודעים מתי – או אם- הוא יתעורר"

המחשבות שלי נעשו "חשוכות" יתר במהלך היום.

זאת אשמתך.

הוא התקשר אליך.

אתה היית צריך להיות שם.

אתה לא יכול לעשות כלום נכון, אתה יכול?

רק רציתי שהמחשבות שלי יעזבו אותי לבד.

"אין שום בר שנוכל לעשות חוץ מלחכות ולראות מה קורה"

ניסיתי לישון, המטרה שזה ישקיט את המחשבות שלי..

הלכתי ברחובות שבצורה יוצאת דופן היו ריקים ושקטים באופן מפחיד. הסתובבתי באחת הפינות וראיתי דמות לפני, זה היה לוק.

"לוק!" קראתי. הוא הסתובב וראה אותי.

"אשטון" הוא ענה. "למה אתה שם?"

אני הייתי מבולבל.

"לוק, למה אתה מתכוון? אני ממש פה?" הוא נראה כאילו לא שמע אותי.

"אני התקשרתי אליך, אני הייתי צריך אותך" הוא העלה את קולו עם כל מילה. "איפה היית?! באת מאוחר מידי. אתה לא שמרת עלי! זה הכל באשמתך!"

"לוק" עניתי עם דמעות. "אני מצטער.."

הקול שלו הפך לפתע לרגוע. "אם היית מצטער, אתה היית בא כשהתקשרתי"

פתאום, מכונית הסתובבה בפינה ומיהרה לעבר לוק.

"אני ונא אותך, אשטון" הוא ירק. המכונית עשתה תאונה עם קורבן ונעלמה.

"לוק!" צעקתי ורצתי אל הדמות ששוכבת שם ללא תנועה על המדרכה.

לא ישנתי מאז.

"אני כל כך מצטער על הידיד שלך"

אני פשוט ישבתי לידו, מחכה שהוא יפתח את עיניו.

הדבר הטוב היחידי שקרה זה שכריס מת. תודה לאל שמישהו הרג את הזין הזה.. (חח אני נקרעתי פה..)

קול פתאום הוציא אותי ממחשבותיי. "מר. אירווין, אדוני?" הסתובבתי בהיסוס. זה אחד מהרופאים של לוק. "שעות המבקרים נגמרו. החברים שלך מחכים לך בחוץ"

קמתי לאט וגררתי רגלים על לדלת. נתתי ללוק מבט אחד אחרון וגמגמתי 'להתראות'

ואכן, מייקל וקאלום חיכו לי בחוץ.

"היי, אש" מייקי אמר. הנהנתי והתקדמתי לכיוון היציאה.

אני מתגעגע ללוק.

-------------

פרק קצר, אבל לא נורא, זה עדין פרק :)

פרקים יעלו בקצב איתי יותר כי בקושי נשארו לי פרקים מוכנים, אני יתרגם וכשיהיו לי אני יעלה.. טוב?

מקווה שאהבתם...

אוהבתתתXX