i kiss the scars on his skin (hebrew) - פרק 33

378 46 6
                                    

נ.מ. אשטון- ~לפני שמייקל וקאלום באו~

רצתי אל תוך הבית חולים. אני צריך לראות את לוק שלי.

הוא הכל בשבילי, ואני רק רוצה לראות את הפנים שלו, את הפנים היפות שלו.

נכנסתי אל המעלית ולחצתי את מספר הקומה.

ציפייה עוברת בגופי.

מה אם משהו לא בסדר?

מה אם הוא לעולם לא יהיה בסדר?

מה אם הוא לא יקום?

החיים בלי לוק הם חסרי משמעות, הוא לא יכול לעזוב אותי.

המעלית  צלצלה, גורמת לי לקפוץ. הלכתי, טוב יותר כמו רצתי מחוץ למעלית.

מסיבה מוזרה, אני ציפיתי למשהו יותר. היה בי את הניצוץ הקל של תקווה שהוא ער. המחשבות האלו נפסקו כשראיתי אותו שוכב שם חסר הכרה.

דמעות מלאו את עיניי.

הלכתי לעבר מיטתו ונפלתי על ברכיי.

"לוק, אני לא יודע את אתה יכול לשמוע אותי או לא אבל בבקשה תתעורר. אני לא מתמודד בלעדיך. אני מתגעגע אליך" לקחתי רגע כדי לתפוס את נשימתי. "אני מתגעגע להכל אצלך. לקול בוקר שלך, להתכרבלות שלך, ל'אני אוהב אותך' ואני הייתי עושה הכל כדי לשמוע את הקול שלך. אני צריך אותך פה איתי. אני רוצה שתפסיק לראות את עצמך בדרך שאתה רואה. אתה מושלם ואני אוהב אותך, ייתכן שיש בך פגמים, אבל זה טבעי. והפגמים שלך יפיפיים, כי אתה יפה. בבקשה תחזור. אני צריך אותך. אני מתגעגע אליך ואני אוהב אותך"

נפלתי לרצפה בבכי. הקמתי את עצמי מהמיטה ובהיתי בלוק, מחכה לאיזה שהו תגובה.

כלום.

"אני מניח שאתה באמת הלכת לא? אני לא יכול לעמוד בזה, לבוא לכאן ולראות אותך כמעט מת. אני אלך עכשיו. לא משנה מה יקרה, אני תמיד יאהב אותך, פשוט תדע את זה" אמרתי הולך לכיוון הדלת.

היד שלי נגעה בידית הדלת, הייתי מוכן לפתוח אותה כשקול עצר אותי.

"אש-אשטון, בבקשה אל תלך"

הקול שלו היה כמו מנגינה רכה, שירה שקטה בליבי. כלוא בתוך מוחי. זה נראה שאני חיכיתי לשמוע אותו מדבר כבר שנים.

הסתובבתי, דמעות של אושר נפלו במורד פניי וכשעיננו ננעלו.

"לוק, אתה ער" אמרתי שמח מידי למילים.

רצתי אל מיטתי וחיבקתי אותו, נזהר בשל מצבו, והוא חיבק אותי חזרה.

"אני אוהב אותך אשטון" הוא לחש לאוזני.

"לא כמו שאני אוהב אותך" אמרתי בחזרה.

הוא חייך אליי. חיוך שחיכיתי הרבה בשבילו.

i kiss the scars on his skin (hebrew) Where stories live. Discover now