פרק 5-
התעוררתי למשמע צעקותיו של קאלום.
"לוק תתעורר, עכשיו 13:00 בצהרים" קאלום צעק אל תוך אוזני.
פתחתי את עיני באיטיות מנסה להתרגל אור.
"אחח, אנחנו עושים משהו היום?" עניתי חצי ער.
"כן, אנחנו הולכים לחוף היום" קאלום אמר בהתרגשות.
לא לא לא אנחנו לא יכולים ללכת לחוף
הם יראו את החתכים שלי
הם יראו את הגוף השמן שלי
"אממ, אני לא מרגיש טוב, זה בסדר אפ אשאר פה?" שאלתי בחשש.
"אוי לוק, מה קרה?" קאלום אמר במבט מבואס.
וואו עבודה טובה לוק, גרמת למישהו אחר להיות מבואס
"הראש שלי מתפוצץ ואני מרגיש שיש לי בחילה" שיקרתי.
"בסדר, אתה הטוח שאתה לא רוצה שנישאר איתך בבית? אנחנו יכולים לבטל אם תרצה" הוא אמר.
"לא, אני אהיה בסדר, אני בוודאי רק אישן בכל מקרה" אמרתי.
בכנות, אני רציתי להיות לבד, לא רציתי להטריח מישהו, אבל גם לא רוצה להיות מוטרח (?) ממישהו אחר גם.
"בסדר, אני מקווה שתרגיש יותר טוב לוקי, ביי" קאלום אמר כשהוא מתחיל ללכת לכיוון דלת חדרי.
נשארתי בחדר עד שראיתי את המכונית עוזבת.
סופסוף, אני לבד.
הלכתי למטה לתוך המטבח, האמת שלא אכלתי ממש ארוחה כבר כמה שבועות.
אכלתי דברים קטנים, רק בשביל לשרוד, בדרך כלל תפוח או בננה, שום דבר גדול.
מסיבה משונה המוח שלי לא עבד כל כך טוב ולפני שיכולתי לחשוב לקחתי חתיכה של פיצה
אני לא יכולתי להפסיק לאכול, המשכתי לאכול עוד חתיכה ואז הבנתי מה אני כרגע עשיתי
'לוק אתה שמן, אתה באמת אכלת עכשיו שלוש משולשי פיצה?'
"לוק אתה ימטומטם, אומייפאקינגאד למה אכלת כל כך הרבה?" צעקתי.
רצתי במהירות למעלה ונכנסתי לשירותים, התיישבתי על הברכיים שלי לפני האסלה וודחפתי את האצבעות (זה לא כמו מה שזה נשמע) לגרון.
הרגשתי בחילה ואז הקאתי את הפיצה
הקאתי עוד כמה פעמים עד שהיה נראה שהבטן שלי ריקה.
התרוממתי וצחצחתי את השיניים מנסה להוציא את הטעם הדוחה מהפה שלי.
שמן
מטומטם
מעצבן
מביך
מכוער
YOU ARE READING
i kiss the scars on his skin (hebrew)
Fiksi Penggemarהקדמה: לוק כבר התאהב באשטון מאז הוא ראה אותו בפעם הראשונה. בחודשים האחרונים לוק בדיכאון, הוא מרגיש חסר ערך וריק. האם הוא בסופו של דבר יהיה עם אשטון? האם אשטון יציל את לוק לפני שיהיה מאוחר מדי? קראו כדי לגלות. * אזהרת הכותבת: מכיל פגיעה עצמית והפרעו...
