i kiss the scars on his skin (hebrew)

i kiss the scars on his skin (hebrew)- פרק 25

אוקי.. אני בחיים לא חשבתי שאני יגיע לפרק 25 בחיים לא חשבתי שמישהו יאהב את תירגומים שלי.. ממש ממש ממש תודה! אתם עושים אותי מאושרת!!

נ.מ. אשטון-

"אתה בטוח שזה הולך לעבוד?" לוק שאל מסתכל על הפרפרים שמצוירים לו על פרקי הידיים.

"אני מקווה שזה יעבוד, אם אתה מרגיש בצורך לחתוך ואני לא בסביבה, פשוט תסתכל על הפרפרים שציירתי, ותחשוב על זה"

הוא חייך והסתכל על היצור המכונף, החיוך שלו יכול להאיר חיים של כל אחד. לראות אותו מחייך גורם לחיוך שלי לעלות. הוא האחד והיחיד שלי.

שכבנו במיטה, מתכרבלים ומדברים.

"בייב, אני מצטער על מה שקרה, אני לא הייתי צריך לחתוך, ולרוץ מפה, זה היה אנוכי" לוק אמר.

"אל תצטער, אני הייתי אנוכי גם, לספר לך את כל החרא הזה, שום דבר מזה לא היה נכון, בסדר?"

הוא הנהן.

"אני אוהב אותך כל כך אשטון"

הוא נישק את הלחי שלי גורם לי להסמיק ולחייך.

"מה אתה חושב שיקרה בעתיד?" שאלתי ברצינות.

"כמה זמן בעתיד?" לוק שאל ברצינו. גם.

"אני לא יודע.. עשר שנים מעכשיו"

"טוב, אני מנחש שאתה ואני נתחתן ויהיו לנו ילדים יפיפיים" הוא ענה עם חיוך.

פרפרים מלאו את בטני, הוא באמת רוצה להתחתן איתי יום אחד.

"אני מקווה שהחיזיון הזה נכון, כי זה יהיה ברכה להתחתן עם מישהו כל כך מדהים"

חיוך נוצר על פניו, חיוך אמיתי, לא איזה חיוך מאולץ שלא רואים בעניו. חיוך טבעי, ולדעת שאני הסיבה שלו גרם לי להיות גאה.

"זה מטורף כמה קרה, מה היה אם לעולם לא היינו נפגשים, אני תוהה מה היינו עושים עכשיו" אמרתי.

"טוב, אני בטח הייתי אבוד. אני יודע שזה ישמע כמו קלישאה אבל היית מאמין לי אם הייתי אומר לך שהצלת את החיים שלי?" לוק אמר עם צחקוק.

"היית מאמין אם הייתי אומר את אותו הדבר?"

הוא נשען קדימה ונתן לי נשיקה, גורם לי לצחקק בשמחה.

"אתה הולך לטיפול? אני לא מכריח אותך, אבל אם אתה רוצה, אני לא יעצור בעדך" שאלתי אותו ברצינות.

"אני בערך רוצה, אבל אני מפחד, אני חושב שאני רוצה לחשוב על זה" הוא ענה.

"אתה לא צריך לפחד, אוקי? ואם אתה לא אוהב את המרפא, אז אנחנו יכולים לעבור סביב, אני רק רוצה שתהיה מאושר"

"בסדר, מתי אנחנו יכולים ללכת? אני רק רוצה להחלים, אני לא רוצה לסמוך על כדורים בשביל האושר שלי" לוק אמר.