i kiss the scars on his skin (hebrew)

i kis the scars on his skin (hebrew) - פרק 23

נ.מ. לוק-

ישבתי על הרצפה בשירותים.

@Luke5sos אתה באמת מגעיל, תחתוך את הורידים שלך הומו.

אני חוזר להרגלים הישנים שלי, ולקרוא את השנאה זה אחד מהם.

אשטון לא ער עכשיו, אף אחד לא.

המחשבות היו החברה היחידה שהייתה לי.

הומו.

מגעיל.

תחתוך את הורידים שלך.

כל המחשבות האלו השתוללו בראשי.

חוסר תחושה הכיל את כל גופי הפגום. 

רק כמה חתכים, זה יעזור.

בהכאב של המציאות יעלם עם הלהב.

אני נקי שבועיים, וזה סיוט.

הגירוד המתמיד שפרקי הידיים שלי מרגישים.

הקלה, תדמיין כמה טוב זה ירגיש.

באיטיות, הרמתי את עצמי מהרצפה.

הלכתי לעבר הארון.

ידי הלכה בדרך המוכרת אל חתיכת המתכת, מחשבות זרמו בראשי.

מה אם אשטון יגלה?

הוא לא.

אבל מה אם כן?

בלי לתת שנייה למחשבות, גלגלתי את השרוול והתחלתי להכין קווים על גבי עורי.

הדם נזל מזרועותיי כמו שהדמעות נזלו מעיניי.

העולם הוא כזה מקום נורא. הייתי עושה כל דבר בשביל ללכת אחורה כשהייתי צעיר יותר, כשהכל היה פשוט וכשאני הייתי שמח.

הזרוע שלי הייתה בלגן שלם של דם. אתם חושבים שאני צריך להיות בפאניקה ומפחד, אבל כאין לי את הלהב על עורי זה כשאני מרגיש ככה.

אני א מבין את זה, כשאני עם אנשים אני בסדר, אני יכול להיות שמח ולשכוח מהכל. ובשנייה שאני לבד זה כשאני מרגיש רע, המחשבות שלי צועקות בראשי, אומרות לי לחתוך. לפעמים המחשבות באמת מגיעות אליי.

נאנחתי, והתחלתי לנקות את כל הבלגן שעשיתי.

הבגדים שלי היו מכוסים בדם, דבר טוב זה שכולם ישנים אז אני לא חייב לדאוג שמישהו יראה.

חלק ממני רצה שאשטון יקום, אבל החלק השני שלי ידע שהוא יהיה מאוכזב ממני. אני לא יוכל לעמוד באכזה בעיניו, ולדעת שאני גרמתי לזה.

קו אדום חצה את זרועי.

***

פתחתי את הדלת בשקט, מסתכל בזהירות אם מישהו היה שם, אני לא יכול למישהו יראה אותי, אני מכוסה דם.

אף אחד.

הלכתי לעבר החדר שלי. זה הולך להיות מעט קשה, מאז שאני ואשטון התחלנו לצאת, אנחנו חולקים את אותו החדר. אם אני אעיר אותו הוא יראה.

באיטיות הלכתי פנימה, בזהירות לא להפיל משהו.

לקחתי בגדים אקראיים מהרצפה, הזזתי את שלי ולשבתי אותם.

הייתי עייף מידי שיהיה לי איכפת, זרקתי את הבגדים המלאים דם על הרצפה. החדר מאוד מבולגן, אז אני בטוח שאשטון לא ישים לב אליהם, חוץ מזה, אני ארים אותם בבוקר.

אני לא יכול ללכת לישון, אני לא ישן בדרך כלל, יש לי נדודי שינה בלילה, וזה בסדר, כי אני אוהב להיות לבד. (כן, אבל אחר כך אתה חותך ואני לא אוהבת את זה לוק!- מתרגמת)

ירדתי למטה, החלטתי להכין קפה. אני תשוש ולא יכול לישון, אני צריך משהו שישאיר אותי ער.

צעדי רגליים נשמעו ברחבי הבית, אני מניח שאני לא היחיד שער.

"אלוהים לוק, חשבתי שמישהו פרץ לפה" שמעתי את מייקל אומר מאחוריי, במעלה המדרגות.

"מצטער" ארתי צוחק

"למה אתה ער בשעה כזאת בכלל? זה כאילו 3 לפנות בוקר עכשיו"

"פשוט, אני לא יכול לישון" עניתי.

טוב, אני חוזר למיטה, תהנה עם מה שאתה לא עושה" הוא אמר בעודו הולך.

ישבתי ליד השוחלן, הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס.

כאשר הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס הדלקתי את השירים בשקט מספיק כך שרק אני אוכל לשמוע אותם.

"everybody wants to go to heaven

but nobody wants to die

i cant fear death no longer

i've died a thousand times"

אני צריך להיות שמח, אני יודע שאני צריך. יש לי חיים מדהימים חוץ מכמה אנשים. אנוכי הוא מה שאני.

4:30 בבוקר.

אני מקווה שאשטון יקום יותר מוקדם מברך כלל. אני רק צריך לשמוע את הקול שלו.

אולי אני צריך ללכת לנקות את הבגדים, אני לא יכול לקחת את הסיכוי שאשטון יראה אותם. הוא יהיה מאוכזב.

זזתי ממקומי, הלכתי למעלה לחדר שלנו.

כשנכנסתי פנימה לא ציפיתי למה שראיתי.

------------------------

טם טם טם!!

מה אתם חושבים שהוא ראה???

אזז אהה הנה עוד עדכון של פרק.. מקווה שאתם אוהבים את התרגום שליי

יאללה מטרות..

17- 20 הצבעות

3 תגובות כי לא עברתם בפרק הקודם בתגובות..

שנה טובה!!Xx