When the smoke is in your eyes-L.s // מתורגם

0.04

״אוקיי! אני בא!״ לואי אמר בזמן שרץ במורד המדרגות, המשקפיים שלו בקושי היו על פניו והוא לבש רק מכנס טרנינג כשהעביר מגבת בשיערו הרטוב.

הוא התעורר בשבת בבוקר של ה-17 בינואר, לבית שקט ופתק שדבוק על תיק המשקפיים שלו, שבו כתוב שאמא שלו לקחה את הבנות להיום ושהיא השאירה קצת כסף למטה. שיצא עם החברים שלו. אז הוא התקשר לבנים ואמר להם לבוא אליו בשעה 11:00, אבל בגלל שלואי היה נוראי בלעקוב אחרי הזמן שחולף הוא לא שם לב שהשעה כבר 10:50 כשהוא נכנס למקלחת.
כשהוא יצא , הייתה דפיקה מתמשכת בדלת אז הוא זרק את פריט הלבוש הקרוב אליו ורץ במורד המדרגות.

״תפסיקו עם הדפיקות בסדר!״ הוא צעק, זרק את המגבת על גב הספה וניגש לדלת הכניסה, פתח אותה לפני שהם דפקו שוב.

״אולי , ג'סיקה, סטן וגיימי עמדו על סף הדלת ליד הארי. הילד עמד עם הקפוצון למעלה, למרות העובדה שהשמש יצאה, וידיו בכיסים. הפירסינג בגבה שלו הוצא והפירסינג היחיד שלואי יכל לראות היה אחד בשפתו שהארי כל הזמן משך לתוך פיו. לואי הביט בארבעת החברים ואז בהארי ובחזרה אל האחרים בהבעה מבולבלת.

״מצאתי אותו על סף הדלת, הוא התעקש שהוא לא איזה מוזר.״ סטן אמר לו לפני שחלף על פניו לתוך הבית, לא לפני שסטר על בטנו החשופה של לואי, כמובן.

״היי לו, קצת השארתי את התיק שלי כאן אתמול בלילה ואני די צריך אותו.״ אמר הארי, ראשו למטה והוא מסתכל לכל מקום מלבד לואי.

״אתה אידיוט״ לואי צחק, אחז בשרוול של הארי ומשך אותו לתוך הבית הוא עזב אותו ליד דלת הכניסה והלך למטבח שבו התיק של הארי הונח על השיש.

״תודה״ אמר הארי בשקט כאשר לואי הושיט לו את זה.

״למה אתה ביישן סטיילס? אני מפחיד אותך?״ לואי התגרה, מנענע את המותן שלו.

״אתה יכול לחזור להיות ביישן ושקט ולא לדבר איתי?״ הארי חייך.

״אני עדיין ביישן ושקט רק עכשיו אני יודע שאתה קצת אידיוט ושנוח לי לידך, אז תהיה אסיר תודה על זה.״

״בסדר נמוך״ הארי צחק , משך את לואי לחיבוק מלא.

״תסתום״ לואי ענה בחיוך כשהארי הרפה ממנו וליטף את הפוני שלו.

״התכוונתי לומר שאולי קצת גדלת אבל החיבוק רק הוכיח לי שאתה עדין קטן.״

״לפעמים אתה גורם לי לרצות לקלל כל כך.״

״פשוט תעשה את זה, אני לא אספר.״

״לא. לך מפה אידיוט.״ לואי צחק כשהארי יצא מדלת הכניסה, תיק על כתפו , מצדיע והולך.

הוא הסתובב, חיוך ענק על פניו כשהוא תפס את המגבת שלו ורץ בחזדה במעלה המדרגות, מתעלם מהקריאות של ארבעת האנשים האחרים בביתו. כל הזמן שהתלבש הוא היה קצת מסוחרר, חיוך לא ירד מפניו כשרקד קצת בחדרו. כשהיה לבוש הוא ירד שוב למטה ונתקל בחיוכים של אולי סטן גיימי וגס.