0.16

169 24 22
                                    

זה היה ארוחת ערב בשישי ולאימו היה יום חופשי ביום הזה אז הארי לא בא. לשכב על השטיח היה מה שעור התחיל לעשות מכיוון שאימו והתאומות השתלטו על הספה. הטלפון שלו נשכב ליד ראשו, ממש בהישג ידה של דייזי שהלכה לתפוס אותו כל שתי דקות. זה גרם לו לקפוץ כשהוא התחיל לצלצל, אפילו לא בדק את זיהוי המתקשר רק לחיצה על קבל והצמדה לאוזן.

״הלו?״ הוא אמר לתוך השפרופרת, התהפך כך שהוא שוכב על בטנו.

״בסדר לו.״ קולו של הארי צלצל דרך הטלפון, גרם לילד הצעיר לחייך, מפיל את ראשו כדי להניח את סנטרו על הרצפה.

״מה קורה?״

״אתה רוצה לבוא אליי? נייל וזאין לא יראו איתי סרטים ויאכלו איתי.״

״מה השעה?״

״כמעט 6, אני יכול לקחת את הרכב ולאסוף אותך ואנחנו יכולים לקנות פיצה או מקדונלדס בדרך חזרה? אולי נעצור בטסקו וניקח כמה תקליטים.״

״כן בסדר, תתן לי לשאול את אמא.״

הוא הניח את הטלפון למטה והסתובב כדי לשאול את אמא שלו אבל לפני שהוא יכל לדבר היא אמרה ״כן לו, אתה יכול.״

״את אפילו לא יודעת מה אני הולך לשאול.״ לואי ייבב.

״אני כן בו, אתה יכול ללכת.״

הוא הרים את הטלפון שוב ודיבר בשפורפרת ״כן היא אמרה שאני יכול.״

״מעולה, אני אהיה אצלך עוד 25 דקות כן?״

״בסדר מבחינתי, נתראה.״

גיי נאנחה, צופה בלואי מחייך ורץ למעלה במדרגות. כשהוא חזר למטה הארי כבר היה בחוץ. נותן לאימו חיבוק ואז מדלג אל הדלת, פותח אותה בנדנוד וקופץ למעשה על הארי.

״בסדר?״ הארי צחק, מחליק זרוע על כתפיו של לואי בזמן שהם ירדו למכונית של הארי.

״כן, אתה?״

״יותר טוב עכשיו אני בחברתך.״

״אתה טיפש מוחלט.״ לואי ציחקק בזמן שהוא חוגר את חגורת הבטיחות שלו.

״אני מנסה בכל כוחי.״ הארי ענה, הפעיל את המכונית, והתרחק מהכביש.

״אני רואה.״

הם התלוצצו קצת הלוך ושוב כשהם נסעו לדומינוס, הארי עצר והחנה בחלל ממש בחוץ.

״בא?״ הוא שאל את לואי כשהוא כיבה את המנוע.

״כדאי, אני לא רוצה שתביא לי פיצה שאני שונא.״

When the smoke is in your eyes-L.s // מתורגםWhere stories live. Discover now