חמשת הימים שהיו אמא שלו הייתה בעבודה ולהארי היה משמרות נוספות בבית הקפה אז לואי לא ראה אותו, במקום ניסה להתארגן לשנה 11 ולראות כמה מחבריו לבית הספר. בצהריים של השישי בספטמבר לואי עשה את המסע לבית של הארי. הארי עדיין עבד אבל הוא יצא לבלות עם נייל וזאין בזמן שהוא חיכה, ליאם בא אחרי חמש עשרה דקות לפני הארי.
כשהוא הגיע הביתה הוא הלך לתוך הסלון ובלי שום הסבר הסתובב ויצא החוצה מהבית. אחרי חמש עשרה דקות הוא חזר עם קופסה של דומינוס פיצה ומלא קופסאות קטנות של דפנות כמו כדורי בצק, רצועות עוף וכנפי עוף.
״מה אנחנו היינו עושים בלעדייך?״ נייל שאל עם פה מלא בפיצה מרגריטה.
״כנראה רעבים. או רק מזמינים אוכל סיני כל לילה.״ הארי ענה, פתח את כפתור חולצת העבודה הלבנה שלו ביד השמאלית שלו בזמן שהוא השתמש בשנייה כדי להרים כדור בצק ולהכניס אותו לפה שלו.
״תשאיר את הבגדים שלך, אף אחד לא רוצה לראות את זה.״ לואי התגרה, מעמיד פנים שהוא מכסה את העיניים שלו.
״אל תשקר לי טומו, אתה רוצה לראות את זה.״ הארי התחיל לבלבל, לא הגיב מספיק מהר וקיבל בעיטה בבטן מלואי.
״מה שזה היה אי פעם, אף אחד לא רוצה לראות את זה.״
משתולל, הארי נתן לחולצה ליפול מהכתפיים שלו כשהוא יצא מהחדר. הוא חזר כמה דקות אחרי לובש מכנסי ספורט ופוטר. צנח על הספה בין לואי וליאם הוא לקח את כנף העוף מהיד של ליאם ונגס בה, מחייך לעברו בקלילות.
״באמת?״ ליאם נאנח, מושיט יד לתוך הקופסא כדי לקחת לעצמו אחד נוסף.
״כן, הייתי צריך לעשות שתי משמרות אקסטרה היום אז אני טכנית עבדתי משולש מה שאני עושה בדרך כלל. וזה יום ראשון, תעזוב אותי פעם אחת?״
״אנחנו עוזבים אותך כל הזמן.״
״זה בגלל שכולכם אוהבים אותי.״
ליאם גלגל את העיניים שלו אבל לא הכחיש את זה מה שגרם לחיוך זחוח להימתח על פניו. מושיט את הרגליים שלו הוא נתן לרגליים שלו לנוח על הברך של ליאם כשהוא נח על הצד של הירך של לואי.
״הי.״ הוא אמר, מסתכל על הילד הצעיר ומחייך.
״שלום, נוח לך?״ לואי ענה, מהנהן לאיפה שהארי נשכב עליו.
״כן, תודה ששאלת.״
״אין בעיה, איך היה בעבודה?״ עכשיו הוא שם את היד שלו על הראש של הארי, משחק עם השיער ועיסה מעט את הקרקפת שלו שגרם לילד הגדול לעצום את העיניים שלו.
YOU ARE READING
When the smoke is in your eyes-L.s // מתורגם
Fanfic״אני לא רוצה להיות חבר שלך , אני רוצה לנשק את הצוואר שלך״
