Afraid-Z.M [Book1]

Chapter 20

•• • •
״תלך מכאו!״ עוד מרחה צומרנית וצרודה נפלטה מפי. צעקתי היום המון, הם כבר שעה מנסים להוציא אותי מכאן. והו לא, אני לא מתכוונת לצאת. אני יודעת בדייק מה מחכה לי שם.
״לורן, בבקשה. אנחנו לא נפגע בך״ זאין מנסה להסביר יפה. ״שקרן!״ שמתי לב שאני עדיין רועדת. ״אתה משקר כמו ששיקרת כל הזמן!״ אני מתחילה לבכות שוב. ״איך יכולתי להאמין לך?״ הפעם אני לוחשת. ״איל יכולתי לבטוח בך ככה?״
״לורן תפתחי עכשיו או שנצטרך לשבור את הדלת!!״ זה נייל. ״תרגע״ זה זאין.
״לורן-״ ״אל! פשוט.. אל.״ אני בספק עם הוא שומע. ידיי מחבקות את רגליי קרוב, ואני מתכווצת על אסלת השירותים הסגורה.
״היא לא היית אמורה למאת מהחדר! איך נתת לה לצאת?? חשבתי שסיכמנו-״ ״סיכמנו?!?״ אני כל כך עצבנית, מפוחדת, ולחוצה בו זמנית. אני בצעדים כבדים פותחת את דלץ השירותים ואת דלת החדר, מגלה אותם עומדים שם ודיי המומים. ״אני שמחתי עליך זאין. אני בטחתי בך!! היית בטוחה שהשתנת!! הכל הייתה הצגה הא? אז תחלום על לדבר איתי או לראות אותי שוב! אתה חתיכת חלאה!!״ אני טורקת את הדלת ומהר נועלת אותה שוב. מאיפה האומץ הזה בא לי? אני מתחילה לבכות עכשיו כל כל חזק שאני בטוחה שאפילו השכנים שומעים אותי. ״אני פאקינג לא יכול לראות אותה ככה נייל!״ אני שומעת את זאין צועק. הו עכשיו הוא מרחם עלי? ״תתמודד!״ אני חייבת לצאת מכאן. איכשהו. ״לורן תפתחי עכשיו!! קול חבטה נשמע על הדלת. קול חזק מאוד.אני חושבת. חושבת וחושבת על איך לברוח.
״לורן, בבקש-״ ״לא נמאס לך לבקש ממנה יפה?!״ אני נרתעת אחורה ונתקעת בחלון שיש בחדר המקלחת. החלון! הוא אמנם קטן, אך אני יכולה לעבור דרכו.
אני חייבת למהר, הם בעוד רגי ישברו את הדלת כמו חיות, ולי אסור להיות כאן. אני מזדחלת דרכו ויוצאת אל החצר האחורית, עוברת את הגדר ודצה בשקט מסביב לבית. לאן ללכת? אל הבנאדם היחידי שאני אוהבת.
אני רצה כמו שלא רצתי בחיי, כל כך מהר. אני עוברת אנשים שמסתכלים עלי כעל עב״מ. אבל לא אכפת לי, אני כרגע מצילה את חיי.
אחריי שלושה קילומטרים של ריצה בלתי פוסקת, אני מגיע אל דלת ביתו. אני דופקת חזק, מרוב הלחץ. ״לורן?״ זאק. אני נופלת עליו לחיבוק. לתמיכה. ״תסתיר אותי״ אני מייבבת ומתנשפת. ״בבקשה.״ אני מתנתקת ממנו ומסתכלת אל תוך עייניו.
״ממי?״ הוא איכשהו לא נראה כל כך מופתע. ״נ-נייל״ א י מתחילה לבכות.
הוא שותק, לדקה ארוכה. לא מזמין אותי להכנס.
״ז-זאק?״ קולי מתחנן.
״אני מצטער לורן.״ הוא אומר ומצמיד מטלית לבנה לפניי.
אוי לא שוב.
אני נופלת אל תוך החשכה, ואין שם אף אחד שיתפוס אותי.

•••••••••••
נחשו מה? זה היה הפרק האחרון.
לא הייתה התראה מוקדמת כי רציתי שתופתעוו
יש אפילוג
יש אפילוג
הפרק הזה מאוד קצר לפרק אחרון, אני יודעת. אבלללללל
יש עונה שנייה!!!!
אז תגיעו למטרה: 40 תגובות ו90 הצבעות
מוגזם, אני יודעת. אבל זה פרק אחרון! מותר לי.
הפרולוג יעלה מיד כשתגיעו למטרה
לאב יוווווו

הו בטח יש מלא טעויות לא עברתי על הפרק
בישו