Afraid-Z.M [Book1]

Chapter 5

אני מצטערת שכל פעם אני משנה את הזמן של הסיפור אז מעכשיו זה יהיה קבוע.

כל הבית היה הרוס לגמריי. שולחן על הרצפה, אגרטלים שבורים, השטיח מקופל וכל מה שרק תוכלו לדמיין. סגרתי את הדלת בשקט כשגבי מופנה אל המשך הבית. ״אז חשבת שתצליחי לברוח...״ הקול שכנראה שייך לזאין נשמע מאחוריי. הסתובבתי לאט עם ראש מורכן. ״אני... אני...״ לא רציתי לאמר שאני מצטערת, כי אני לא. אני שמחה שלפחות ניסיתי. ואני אנסה שוב. ״למה כל הבית ככה?״ שאלתי בהיסוס. התגובה שלו הייתה דיי ברורה. היא פשוט ישתגע. אני לא מבינה למה שאלתי את זה בכלל. ״את באמת שואלת את זה?״ הוא מעט צועק אך לוקח הנשימה עמוקה מיד לאחר כך. ״פשוט השתגעתי כשהבנתי שהצלחת לברוח.״ רוגע נשמע בקולו. מה? ״אבל כמו שראית... אי אפשר לברוח מאיתנו.״ חיוך ערמומי נפרש על פניו. לא רציתי להמשיך את השיחה הזאת כי ידעתי ששום דבר לא יצא מזה ״טוב אני עולה לישון.״ דילגתי בין כל החפצים שעל הרצפה ועולה לחדר שבו הייתי כשרק נכנסתי לפה. ״ו..... לורן״ ״מאיפה אתה יודע את השם שלי״ מיד שאלתי. ״אני יודע הכל.״ גלגלתי עיינים והמשכתי להתקדם. ״רק שתדעי, אם לא תתנגדי להכל, יכול להיות לך דווקא טוב פה״ הוא אמר בטון משועשע ואני הזדעזעתי. סגרתי את הדלת ונכנסתי למיטה. ללא ספק זה היה היום הכי מזעזע
בכל חיי.

הפרק קצר ברמות אני יושעת אבל זה מה שהספקתי לכתוב ואין חי כל כך רעיון לעוד עלילה.
כאילו יש לי אבל זה רק לעוד כמה פרקים.
המטרה שלי לפרק הזה היא 10 הצבעות.
העליתי קצת אבל אני יודעת שתגיעו גם לזה.