Afraid-Z.M [Book1]

Chapter 8

כמה שזה לא נשמע הגיוני- אני מתגעגעת לעבודה. אני מתגעגעת לגלגיליות, לעובדים, למנהל, אבל הכי- לכאסי. אך עכשיו אני מבינה- גם אם זאין ישחרר אותי, אני לא אראה אותו יותר. אף אחד לא יראה אותו יותר. אפילו בהלוויה שלו לא זיכיתי להיות. אוח אני מתגעגעת אליו כל כך.

״זאין״ סובבתי את ראשי אליו. ״כן בייב״ אל תקרא לי בייב. ״אני רוצה ללכת״ לחשתי חסרת אונים כשהנחתי את האייפון החדש על המיטה. ״את יודעת שאת לא יכולה״ הוא לחש גם. ״לא, אני מתכוונת, ללכת לכאסי.״ נשפתי. אני דיי בטוחה שהוא הבין למה אני מתכוונת. ״לא״ הוא אמר מבוהל. את האמת, אני מעדיפה למות מאשר להיות פה. מאשר להיות במקום בו גם זאין נמצא. מקום שגורם לי סבל. אבל לא עכשיו. הנחתי את ראשי על כתפו בייאוש ודמעה נזלה מעייני. הו גאד אני כל כך מתגעגעת אליו.

רק לאחר כמה דקות הבנתי באיזה סיטואציה אני נמצאת. אני נוגעת בזאין- וזה הדבר העיקרי שהגעיל אותי.

״למה הרגת אותו?״ שאלתי בלי התראה מוקדמת. ״למה הרגת אותו ולא אותי?״ ״אני אמרתי לך כבר. הוא יד-״ ״אל תגיד לי שהוא ידע יותר מדיי.״ קטעתי אותו. ״למה הרגת אותו ולא אותי??״ קמתי על רגליי. ״פשוט תגיד לי.״ אמרתי בייאוש. ״תגיד לי מה כבר בראש שלך שהרגת אותו בכזאת קלות!״ הדמעות לא הפסיקו לצאת ובכי מר בקע מפי. ״אתה חושב שזה קל לראות את החבר הכי טוב שלך מת לך מול העיינים? ולחיות עם מי שהרג אותו כל הזמן בלי אפשרות לברוח?״ יבבתי. ״אני הרגתי אלפי אנשים בחיים שלי. זה כבר לא כל כך בעייה בשבילי.״ הוא אומר מתעלם מהשפט האחרון. ״הא כן? אז הנה. תוציא את האקדח מהכיס.״ אני הלכתי אחורה ופרסתי את יעדי לצדדים. ״תירה בי. אם אין לך בעייה לירות באנשים תירה בי!״ צעקתי.

״אני ארה בעצמי לפני שאני ארה בבחורה.״ אז אני מבינה שההבדל היחידי בין כל הבני האדם שהוא הורג זה המין. פנטסטי. ״בכל חיי, לא הרגתי אפילו בחורה אחת.״ אני בטוחה. ״בכוונה״ הוא לחש. ״מזתומרת לא הרגת הכוונה?״ השלכתי את ידיי על גופי. ״אז היו כמה מקרים שפספסתי ופגעתי בנשים או שהיו אחרות שממש עצבנו אותי אז בלי שליטה יריתי עליהן גם.״ פה נרטעתי לאחור. ״חחח סתם סתם״ הוא צחק בקול. ״מה מצחיק???״ צעקתי. ״היית צריכה לראות את הפרצוף שלך״ ״אתה משוגע!!״ התעצבנתי. ״ואת סתם לחץ אחד גדול! תרפי כבר ילדה!״ הוא צחק שוב. ״אולי יצא שהרגתי שלוש פעמים נשים אבל זהו״ הוא ניהיה רציני הרגע. ״את-ה תהרוג אותי?״ שאלתי ללא בושה. איך זה קרה? ״לא!״ הוא כמעט צעק. ״אני מתכוון, לא. אבל אם לא תתנהגי יפה את תענשי.״

״תלוי למה אתה מתכוון בעונש״

״דבר שלא תשכחי. בחיים.״

מטרה: 20 הצבעות.
אתן עברתן את זה בקודם ואני כל כך שמחה וגאה!
אז ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש תודה לכן.
אני יהיה אפילו יותר שמחה אם תגיבו יותר כי הכי הרבה תגובות לפרק בפאנפיק הזה זה 3 (!)

אז בבקשה.
אוהבת❤️