Afraid-Z.M [Book1]

Chapter 1

"הזמנה!" הטבח צעק. התגלגלתי במהירות אל עברו ולקחתי את המנה.

התגלגלתי אל שולחן מספר 6 הנמצא בסוף המסעדה, והגשתי את האוכל.

"צריכים עוד משהו?" שאלתי מחובתי כמלצרית.

"כן-" אמר אחד מהחמישה. "אותך." 

צחקתי כהנחתי שזו הייתה בדיחה והתגלגלתי אל השולחן הבא כדי לקחת הזמנה נוספת.

המחשבה שאולי זו לא הייתה בדיחה הרתיעה אותי לרגע ונפלתי על השולחן שממנו הייתי צריכה לקחת את ההזמנה.

"אני כל כך מצערת" אמרתי נעמדת. "אתם תפוצו על כך, מבטיחה." אמרתי על סף דמעות מהמכה החזקה שקיבלתי.

הלכתי אל חדר העובדים והורדתי את הגלגליות. הברך כאבה אך לא דממה כלל. סימן אדום היה עלייה, שבטח בעוד מספר דקות יהפוך לכחול.

"קדימה לורן! תחזרי לעבודה!" הבוס שלי צעק מהחדר הסמוך.

החזרתי את הגלגיליות לרגליי ונעמדתי בקושי.

"לורן! לכי אל שולחן 6 תבדקי אם הם צריכים משהו, כבר לא הלכו אילהם כמה זמן." הבוס שלי צעק שוב.

שולחן 6. המחשבה שוב הטרידה אותי, אך מיד הוצאתי אותה מראשי. אין מצב.

התגלגלתי אל השולחן. אותו האחד הסתכל עלי עם חיוך ערמומי, לא הבנתי כל כך מה הוא רוצה אז פשוט התעלמתי.

"הכל בסדר אצלכם? חסר משהו?" שאלתי עם חיוך מאולץ. "חסרה פה מישהי מסביב לשולחן." אותו האחד אמר ועייני נפערו. אז הוא לא צחק. "אולי תתקשרו אליה?" אמרתי מנסה לא להראות את זה שהבנתי למה הוא מתכוון.

"אין צורך, היא כבר פה." הוא ניסה לרמוז. אוקי, זה מלחיץ. "איפה?" שאלתי בתמימות מפנה את ראשי לכוון המדרגות.

גיחוח נפלט מפיו. "זו את" הוא אמר כאילו זה ברור, למרות שזה באמת ברור.

"סליחה?" אמרתי מסובבת את ראשי בחזרה אליו. "תשבי איתנו." הוא דרש. "לא תודה... יש לי עבודה לעשות." ניסיתי להתחמק. "אני אשלם לך את מה שאת מפסידה, רק תשבי." חוסר הסבלנות נישמע בקולו.

"אני בסדר." אמרתי מתגלגלת משם מהר. אוקי, זה דבר שעוד לא קרה לי. הוא או כל שאר החברים שלו לא נראו מאיימים, ההפך. הם היו דווקא דיי חתיכים.

"היי קאסי, אתה יודע מי אלה שבשולחן 6?" הוא הסתכל לרגע עליהם ופער את עייניו. "את לא יודעת מי אלה?"

"?לא..." אמרתי קצת בחשש. "אני אמורה לדעת"

"אלה הכנופיה הכי מפורסמת בעיר. זאת אומרת, השמועות אומרות שהיא כנופייה. אף אחד לא באמת יודע. אומרים שמי שמסרב להם, מסתבך איתם לכל חייו." אוקי, זה מלחיץ. אני סירבתי להם. בוא נקווה שזה באמת רק שמועות.