Harry Styles | Frozen Emotion

Chapter 7

הארי לימד אותי עד הערב, והספקנו לעבור על חצי מהמקצועות שלי וזה היה מעולה.

לקראת הערב הוא היה צריך ללכת לאנשהו אז ליוויתי אותו למכונית שלו, וחזרתי חזרה.

"נו? הייתם כמעט יום שלם בחדר שלך. אל תגידי לי שלא קרה כלום" אמנדה אמרה וגלגלתי את עיניי.

"מה כבר יכול לקרות? יש ביננו הפרש של 15 שנה, הוא חבר טוב של אבא שלי וזה יהיה מוזר מדי"

"בחייך סקיי, זה בין האנשים היחידים שאי פעם רצית" היא נאנחה.

"מאיפה לך שאני רוצה אותו?" התיישבתי על הספה והיא גיחכה.

"שראיתי אותכם היה לך מבט של 'תנשק אותי בבקשה' וחבל שהוא לא עשה את זה" היא גיחכה והאדמתי.

"לא היה לי מבט כזה אמנדה, וגם לא יהיה! את מדמיינת, ואולי תלכי ליזיז שלך ותתעסקו בעניינים שלכם?" נאנחתי והיא צחקקה.

היא הלכה למטבח וגילגלה את עינייה.

"אני יודעת מתי את רוצה מישהו, וזה לא קורה הרבה. אז תמשיכי להתעלם מזה כאילו כלום?" היא אמרה ברצינות יותר וחזרה להתיישב לידי עם בקבוק מים.

"אני לא אוהבת אותו"

"את מנסה לשקר לי, ברצינות סקיי? רואים את זה עלייך" היא אמרה ולגמה מהמים שלה.

"אני לא יכולה לאהוב אדם שאני עוד לא מכירה" משכתי בכתפיי.

"את כן מכירה, ביליתם ביחד כבר כמה פעמים" היא אמרה.

"ואני לא יודעת עליו יותר מגיל והשם שלו, והוא אחד החברים הכי טובים של אבא שלי. אני לא יכולה לצאת עם בן אדם כזה ולהסתכל לאבא שלי בעיניים"
"אפשר לחשוב מה את כבר עושה" היא גילגלה את עינייה שוב.

"יוצאת עם חבר שלו? לא ייקרה אמנדה, הוא סך הכל עוזר לי ללמוד למבחנים ולפעמים אנחנו נפגשים במקרה. אנחנו לא נקראים אפילו ידידים"

"תעשי מה שאת רוצה סקיי" היא התנשפה והדליקה את הטלוויזיה.

עליתי לחדר שלי ונשכבתי על המיטה בעייפות.

לאחר כמה דקות שסתם התעצלתי לקום, לקחתי לי בגדים למקלחת ונכנסתי.

אחרי שיצאתי, לבשתי אוברול קצר כי היה היום חם. מה שמדהים זה שכאן המזג האוויר משתנה תוך יום, אתמול היה קר והיום כבר חם.

ירדתי למטה וראיתי שאמנדה הלכה, התיישבתי בסלון ודיברתי עם בקי עד שהיא הייתה צריכה ללכת.

רוב החברות שלי עדיין גרות עם ההורים שלהן, אבל אני שמחה שאני גרה עם אמנדה. כי זה כמו לגור לבד ואמנדה היא החברה הכי טובה שלי אז שום דבר לא מפריע לי.

שהגיע ערב הלכתי לבן להתנדב במסעדה שלו, אז ככה. יש לי ידיד שקוראים לו בן והוא פתח מסעדה לפני כמה חודשים.

אז אני באה לשם פעם בשבוע בעיקר כי משעמם לי וגם כי הוא צריך עזרה, אני לא יודעת למה הוא מתעקש לעבוד לבד אם קשה לו. אני יודעת שהוא רוצה לקבל את כל הכסף לעצמו אבל לפעמים יש לו יותר מדי עומס.

שעברתי לגור עם אמנדה התפטרתי מהעבודה שלי.
אז אני גם צריכה למצוא עבודה חדשה, כי זה לא נחשב עבודה.
אני אפילו לא מקבלת על זה כסף.

נכנסתי למסעדה שלו והוא חייך אבל מיהר לחזור להתמקד בכל ההזמנות וההכנות, הלכתי ל'חדר עובדים' זה לא בדיוק חדר, פשוט החלק מאחורה היה פנוי אז הוא עשה את זה ככה.

לקחתי פנקס ועט והתחלתי לעזור לו, אם אני אי פעם אעבוד בעוד מלצרית לפחות אני אוכל להגיד שיש לי כבר ניסיון בזה.

בן הודה לי שיצרנו קשר עין פעם אחת, היה מפוצץ שם ואני לא יודעת איך הוא מסוגל לנשום.

כמעט שפכתי על מישהי את הקפה שלה אבל לא נורא, נתנו לי 30 שקל טיפים, ובן נותן לי לשמור אותם. כאילו אני בכלל שואלת אותו, אני מקבלת את זה, לא הוא.

אחרי שסיימנו היה כבר לילה, והטיפים שלי עלו ל50 בעיקר מגברים סוטים ומטומטמים שבהו בי בכל תזוזה שעשיתי, אבל מה אכפת לי כל עוד אני מרוויחה מזה.

הורדתי את הסינר ממני ודחפתי את הכסף לכיס שלי מאחור, עזרתי לבן לשטוף קצת את הכלים שנשארו ואז חזרתי הביתה ברגל, היה כבר לילה אבל כשונה מאתמול היה נעים בחוץ.

חזרתי חזרה הביתה ואמנדה הייתה על הספה, כמו כל יום שגרתי בחייה. הספה זה החברה הכי טובה שלה, והיא כנראה נרדמה אז כיביתי לה את הטלוויזיה ועליתי לחדר.

לבשתי פיג'מה נוחה והלכתי לישון.