ביום שלמחרת הרגשתי הרבה יותר טוב, עדיין היו לי קצת שיעולים קלים מדי פעם אבל הכדורים כנראה עזרו ואני אפילו לא צריכה ללכת לרופא.
אמנדה עדיין לא חזרה הביתה מאתמול ואני מתחילה לדאוג לה, התקשרתי אליה כמה פעמים וזה שלח אותי לתא הקולי. אני מניחה שהיא אצל אחד מהידידים שלה או משהו.
עם המחשבות עליה, לבשתי גופייה לבנה וג'קט שחור פתוח מעל, סקיני ג'ינס לבן רגיל ושמתי את העגילים הצמודים שאמא שלי קנתה לי לפני שנה.
סירקתי את השיער שלי בעזרת אצבעותיי ונתתי לו ליפול על כתפיי בזמן שירדתי למטה כדי לקחת את התיק שלי ולצאת.
לא התגנדרתי היום, בדרך כלל אני מתאפרת מעט ומשקיעה בעצמי יותר, אבל אני מרגישה שאין צורך בזה היום.
עצרתי ליד בית הקפה כמו תמיד והארי ישב שם, הוא חייך ונופף לי. הלוואי שהייתי יכולה לשבת איתו ולדבר איתו מצידי על שום דבר. אבל אז אני אאחר לשיעור.
אחרי שקניתי את הקפה שלי, פניתי לצאת משם אבל הארי עצר אותי.
"בוקר טוב סקיי, איך את מרגישה?" החיוך הגדול שלו גרם לי לחייך בחזרה והוא התחיל ללכת איתי לכיוון האוניברסיטה.
"יותר טוב אפשר להגיד. אני באמת מודה לך שעזרת לי עם אנה אתמול" אמרתי והוא משך בכתפיו ואמר שזה שום דבר והוא יישמח לעשות את זה שוב.
השפלתי את מבטי לריצפה והבטתי בכוס קפה שלי, הלכנו על הכביש כי האופניים חסמו את המדרכות כמו תמיד.
קפצתי בבהלה שמכונית באה לפניי והמשיכה לנסוע לכיווני גם שהייתה סנטימטרים ספורים ממני, הארי משך אותי במהירות אליו והתנשפתי אל תוך חזהו. לא רציתי לחשוב מה היה קורה אם הוא לא היה שם.
הרמתי את מבטי אליו ופנינו היו קרובים. משכתי את עצמי לאחור, שמה לב למצב המוזר שהיינו בו. גירדתי את עורפי במבוכה והוא נשך את שפתיו.
"כ..כדאי שאני אחזור לעבודה עכשיו, תיזהרי בפעם הבאה סקיילר" קולו היה נוקשה יותר אבל הוא קצת גימגם ובלע את רוקו, שתקתי והבטתי בו הולך חזרה למכונית שלו.
הסתובבתי לכיוון האוניברסיטה והמשכתי ללכת, לוגמת מהקפה ומנסה לא לחשוב על מה שקרה הרגע יותר מדי. זה לא שהתנשקנו או משהו, או רק הציל אותי כי כמעט נדרסתי. למעשה אני צריכה להודות לו.
נכנסתי לבפנים וזרקתי את שאר הקפה לפח, למזלי הגעתי בדיוק בזמן לשיעור והתיישבתי במקומי, ליד ראיין.
"בוקר טוב" הוא לחש עם חיוך וחייכתי חזרה חיוך קטן, ראיין ניסה לדבר איתי קצת במהלך השיעור אבל ניסיתי להתעסק יותר במה שפספסתי אתמול, הבטחתי להארי שאני לא אכשל בשום מבחן.
שהסתיים השיעור, יצאתי מהכיתה וראיין היה מאחוריי, הלוקר שלו קרוב לשלי והוא ניצל את זה כדי להמשיך לשאול אותי שאלות על אתמול.
אני לא אומרת שאני שונאת אותו, אני דווקא מחבבת אותו אבל לפעמים הוא קצת נדבק מדי. מצד שני, אפשר למצוא את זה כחמוד.
"ראיתי את האיש ההוא מהמסעדה הולך איתך היום.. נראיתם קרובים? חשבתי שהוא חבר של אבא שלך" ראיין קימט את מיצחו ובלעתי את רוקי, בדיוק הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו.
"הוא חבר של אבא שלי, אבל הוא גם מלמד אותי אז אני מניחה שאנחנו די קרובים. בתור ידידים כמובן" צחקקתי בלחץ וקיוויתי בליבי שהוא ישנה נושא, ולמזלי הוא שינה.
"שמעתי שיש היום בערב מסיבה. את הולכת? אם את רוצה את יכולה ללכת איתי" הוא היה נראה נבוך וכדי לגרום לו להרגיש בנוח פשוט הנהנתי, אני אפילו לא יודעת של מי המסיבה אבל לא יזיק לי קצת לצאת.
"מעולה! אז אני אאסוף אותך היום בתשע?" הוא חייך והנהנתי שוב בלי לומר דבר, סגרתי את הלוקר והלכתי לשיעור הבא שלי.
אני באמת צריכה לברר של מי המסיבה הזאת.
YOU ARE READING
Harry Styles | Frozen Emotion
ספרות חובביםסקיילר אשבי היא סטודנטית בת 21, אחרי שחזרה לקשר עם אביה, היא מתיידדת עם חברו הטוב. ואז מתחיל ביניהם משהו רציני. סקיילר מתחילה להיות מבולבלת ומתוסכלת, היא נכנסת למבוך שבו היא צריכה לעמוד מול אבא שלה ומול הבחור שהיא התאהבה בו. -אזהרות *שפה גסה *תכנים...
