הגיע כבר ערב והארי ואני המשכנו ללמוד, החלטנו לקחת הפסקה קצרה וירדנו במורד המדרגות.
שהגענו למטבח, שאלתי אותו מה הוא רוצה לאכול "מה שאת מכינה לעצמך יהיה טוב" הוא מילמל והנהנתי.
בזמן ששמתי את הטוסטים בטוסטר, נתתי לו שוקו קר ומזגתי גם לעצמי.
"אני הולך להיות הנושא טקס סוף שנה של האוניברסיטה שלך. את תהיי שם?" הוא שאל.
"כ..כן אבל זה רק בשביל אמנדה. כי היא מסיימת שנה שנייה ואני בראשונה שלי" משכתי בכתפיי והבטתי בו.
"אמנדה? זאת הבחורה שגרה איתך פה?" הוא שאל בבילבול ונתתי לו את הצלחת עם הטוסטים שלו.
"כ..כן" מלמלתי.
"מה היא לומדת?" הוא שאל.
"רפואה.. היא רצתה להיות רופאת ילדים מגיל צעיר כבר"
הוא הנהן "מרשים, עדיין אין לך משהו שאת רוצה להיות?"
"לא, אני רק רוצה תארים. שאם יהיה לי רצון לעבוד במשהו אני יוכל להתקבל אליו במהירות" משכתי בכתפיי.
"את יכולה לעבוד אצל אבא שלך" הוא אמר.
"אני לא חושבת. הנהלה זה לא ממש התחום שלי" עניתי ועברה שתיקה כמה דקות.
"למה את לא אוכלת?"
"אה.. אני לא רעבה כל כך. אני אשאיר לאמנדה" מלמלתי ופיניתי את הצלחות שלנו.
"אני חושב שלמדנו מספיק להיום, אני אבוא ללמד אותך גם מחר" הוא אמר ועלה למעלה כדי לקחת את הטלפון ואת המפתחות שלו.
שהוא ירד, הובלתי אותו למכונית שלו והוא חייך "חסר לך אם תיכשלי במבחן"
חייכתי חיוך קטן והבטחתי לו שאני לא אכשל, וחזרתי הביתה שהוא נסע לביתו.
התקשרתי לאמנדה ורק בפעם החמישית היא סוף סוף ענתה לי.
"אמנדה? איפה את?" ניסיתי לשמוע אותה ללא הצלחה.
הרעש התפנה וסוף סוף שמעתי אותה "אני במועדון, אל תחכי לי. מחר אני בחופש אז אני אחזור רק לפנות בוקר, נדבר סקיי!" היא צעקה בטלפון ונאנחתי, ניתקתי והתיישבתי בספה.
עליתי למעלה ולקחתי את המחברות שלי וניסיתי לחזור על החומר שהארי לימד אותי, אם אני אכשל, אני אכשל בהכל.
אחרי שעה, הרגשתי קצת מנומנמת ולא הסתכלתי על המחברת שלי אפילו, העדפתי לראות טלוויזיה ונרדמתי בספה.
---------
השעון המעורר הקפיץ לי את הלב בבוקר, כי הוא של אמנדה והיא תמיד עושה שעון מעורר כל כך חזק כי היא לא מתעוררת משום דבר אחר.
התנשפתי וקמתי מהספה, כל הצוואר שלי והגב שלי היה תפוס והייתי מקוררת עד מוות בגלל המזגן. זה לא היה רעיון טוב להירדם על הספה, אולי אמנדה רגילה לזה אבל לי זה לא הולך ממש טוב.
שטפתי את הכלים מאתמול כי לא טרחתי לעשות את זה שהארי היה פה וחזרתי לשבת בספה, אני יותר מדי עייפה וחולה בשביל להתארגן.
התקשרתי למרצה שלי והודעתי לו שאני חולה, שניגשתי למראה שמתי לב שאני יותר חיוורת מסייד.
התכוונתי להתקשר להארי כדי לבטל איתו את השיעור בגלל שאני חולה, אבל בסופו של דבר שכחתי מזה.
YOU ARE READING
Harry Styles | Frozen Emotion
Fanfictionסקיילר אשבי היא סטודנטית בת 21, אחרי שחזרה לקשר עם אביה, היא מתיידדת עם חברו הטוב. ואז מתחיל ביניהם משהו רציני. סקיילר מתחילה להיות מבולבלת ומתוסכלת, היא נכנסת למבוך שבו היא צריכה לעמוד מול אבא שלה ומול הבחור שהיא התאהבה בו. -אזהרות *שפה גסה *תכנים...
