שקמתי בבוקר, הסתכלתי על עצמי ונזכרתי שלא החלפתי לפיג'מה שלי בכלל.
קמתי מהמיטה שלי והוצאתי גופייה לבנה רגילה, מעליה לקחתי ג'קט ורוד וג'ינס סקיני לבן.
הורדתי את העגילים שלי , כי אתמול לא הורדתי אותם ולקחתי את התכשיטים שרציתי לשים ושמתי אותם בצד, לקחתי מסרק לפני שנכנסתי למקלחת.
התעלמתי מהצרחות של אמנדה לגבי זה שאני אאחר אם אני אתקלח עכשיו. אם אני אאחר בכמה דקות זה לא יהיה כזה נורא.
פשטתי את הבגדים שלי אחרי שתליתי מגבת חדשה, כי אמנדה אף פעם לא טורחת לעשות את זה.
ניסיתי למהר את המקלחת שלי למרות שזה לא הצליח כמו תמיד, אני מסוגלת להתקלח שעות על גבי שעות בלי לשים לב לזמן.
יצאתי במהירות ועטפתי מגבת סביב גופי, בדרך לחדר ניסיתי להסתרק בלי שהמגבת תיפול ממני וזה היה באמת קשה. כבר איחרתי ועדיין לא התארגמתי אפילו.
התלבשתי במהירות והכנסתי את הספרים שלי לתיק, מנסה להגיע למטה ושמתי נעליים, שמתי חלק מהתכשיטים ויצאתי לבחוץ.
אני אוותר היום על קפה, אין לי זמן בשביל זה והמרצה למתמטיקה יהרוג אותי אם אני אאחר יותר ממה שאני מאחרת עכשיו.
רצתי לכיוון האוניברסיטה, אנשים הסתכלו עליי אבל התעלמתי מזה, אני מאחרת הרבה ואני רגילה למבטים המוזרים שלהם.
נכנסתי לבפנים, רצתי אל הלוקר והחלפתי את הספרים לפני שנכנסתי לכיתה, מתנשפת ומנסה להוציא מילים מפי.
"א-אני מצטערת שאיחרתי, פ...פשוט הייתי צריכה ל-" התנשמתי ואני מוכנה להתערב שלא שמעו מילה ממה שאמרתי.
"שבי במקום שלך" המרצה גער בי ונשמתי עמוק, מהנהנת והולכת במהירות לשולחן שלי.
הוצאתי את הספרים ולפני שהשיעור התחיל כבר התפללתי שהוא ייגמר, כל מה שרציתי היה לשתות משהו חם, וגוועתי מרעב.
שהפעמון צילצל כמעט צרחתי מאושר, לא הקשבתי לשום מילה של המרצה כי הייתי עסוקה בלצייר ולקשקש דברים במחברת שלי, אני יודעת שאני צריכה ללמוד אבל בכל מקרה מה שאני מפספסת הארי מלמד אותי. הודות לו, זה גם בחינם.
יצאתי מהכיתה ויצאתי מהאוניברסיטה, ההפסקה קצרה אז ניסיתי להגיע כמה שיותר מהר לבית קפה כדי לקנות לי משהו חם לשתות ומאפה.
שילמתי במהירות, ומיהרתי להגיע חזרה לאוניברסיטה.
הספקתי לאכול ולשתות חצי בדרך, אבל נשארו לי עוד כמה דקות ואני מקווה שאני אסיים עד השיעור הבא.
זרקתי את הקפה הלא גמור שלי לפח ואת השליש מהלחמנייה שנותרה, לא היה לי זמן לגמור אותם והצילצול נשמע.
מיהרתי לשיעור ספרות, וראיתי את לנה הולכת איתי לשיעור.
————
בסוף היום חזרתי הביתה, והתנשפתי בהקלה שהיום הזה הסתיים.
אכלתי את הפיצה שאמנדה השאירה מאתמול, ואז עליתי לחדרי וחיכיתי שהארי יבוא בזמן שסידרתי את הספרים והמחברות שלי במקום.
אחרי כמה דקות, באמת היו דפיקות בדלת וירדתי למטה, שפתחתי את הדלת הארי הופיע והסתכלתי על מה שהוא לבש.
הוא לבש חולצה פתוחה לבנה ומכופתרת, למרות זאת הוא כיפתר רק שתי כפתורים ממנה ויכולתי לראות כמעט את כל החלק העליון של גופו, הוא לבש סקיני ג'ינס שחור עם המגפיים הרגילות והחומות שלו.
זה היה מפתיע לא לראות אותו בחליפה, כמו בכל יום.
"זה לא נחמד לבהות באנשים סקיילר" הוא גער והתנשפתי.
פתחתי את הדלת לרווחה, מכחכחת בגרוני כדי להעיר את עצמי מהחלום שאני נמצאת בו.
הובלתי אותו לחדר שלי למעלה, והוא עקב אחריי במדרגות באיטיות.
שהגענו לחדר שלי, הוצאתי את הספרים בשתיקה והוא התיישב על המיטה שלי ולא הוציא מילה.
הוא קם לעברי וציפיתי שהוא יגיד משהו אבל הוא רק לקח את המחברת שלי.
"לא עשית היום כלום" הוא ניגש לעניין בזמן שהביט בי.
"א..אני יודעת פשוט איחרתי והיום היה לחוץ" משכתי בכתפיי.
"את יודעת לפחות על איזה חומר מדובר?" הוא שאל והרמתי את ראשי וניערתי אותו, המוח שלי מפוצץ ממחשבות על כלום ואני לא מסוגלת להקשיב לאף אחד.
"הכל בסדר איתך?" הוא שאל וסגר את המחברת, נוגע בכתפי והבטתי בו, הוא מיד הוריד את ידו וכיחכך בגרונו.
"א...אני פשוט קצת לחוצה. המבחנים של הסמסטר והכל" משכתי בכתפיי והוא הנהן.
"אל תחשבי על שום דבר אחר כרגע חוץ מלמידה, אם תיכשלי במבחנים האלו לא תוכלי לעשות כלום ואבא שלך צודק. אז תנשמי עמוק ותהיי בפוקוס" הוא אמר ופתח את המחברת שוב.
הנהנתי, בולעת את רוקי ונאנחתי בכבדות, אני באמת חייבת ללמוד אם אני רוצה להצליח.
YOU ARE READING
Harry Styles | Frozen Emotion
Fanfictionסקיילר אשבי היא סטודנטית בת 21, אחרי שחזרה לקשר עם אביה, היא מתיידדת עם חברו הטוב. ואז מתחיל ביניהם משהו רציני. סקיילר מתחילה להיות מבולבלת ומתוסכלת, היא נכנסת למבוך שבו היא צריכה לעמוד מול אבא שלה ומול הבחור שהיא התאהבה בו. -אזהרות *שפה גסה *תכנים...
