Harry Styles | Frozen Emotion

Chapter 8

בבוקר קמתי מהשעון מעורר ושפשפתי את עיניי, התיישבתי על המיטה בעייפות, לא הייתי מוכנה ללמוד עכשיו.

"סקיי? כבר קמת?" שמעתי את אמנדה צועקת מלמטה ונאנחתי, לא טרחתי לענות לה שוב והלכתי לצחצח את שיניי.

שסיימתי, ירדתי למטה והיא הסתכלה עליי.

"לא יכלת לענות לי?" היא שאלה ונאנחתי.

"אני עייפה, תעזבי אותי"

היא גילגלה את עיניה וניגשתי באדישות אל המטבח, מוציאה את הכוס שלי והכנתי לעצמי קפה.

"פול בא היום בצהריים" היא אמרה.

"למה שלא תלכי אליו? אין לי כוח היום אמנדה, ושאני אחזור אני ארצה לישון ואני מתארת לעצמי שאתם תפריעו לי" רטנתי.

"אבל אמרתי לו כבר שיבוא לכאן" היא התנשפה.

"תגידי לו שיש לך שינוי בתוכניות, כי אני נשבעת אמנדה אם אני אצטרך לשמוע ממכם אפילו רעש קטן אני יהרוג אתכם" איימתי.

"מישהי עצבנית היום" היא גילגלה את עיניה שוב ושמה את הכוס שלה בכיור.

נשענתי על השולחן של המטבח ונאנחתי.

"אמרתי לך, אני פשוט עייפה היום"

"טוב, שיהיה. אני הולכת" היא מילמלה ויצאה מהבית.

נשארתי עוד כמה דקות במטבח ולא שמתי לב לשעה, הסתכלתי על השעון ופערתי את עיניי.

שמתי את הכוס שלי בכיור ולא טרחתי לשטוף אותה, רצתי לחדר שלי במהירות ופתחתי את הארון.

דווקא בימים לחוצים, אני לא מוצאת שום דבר נורמלי.

נאנחתי והוצאתי מה שהיה די סביר כי אני לא אחפש עכשיו שעות.
התלבשתי במהירות והכנסתי את הספרים שלי לתיק.

לקחתי את הטלפון ויצאתי מהבית.

שמתי לב שיש לי 8 דקות עד השיעור, אני צריכה לרוץ.
אלוהים זה הולך להיות מביך.

התחלתי ללכת מהר לכיוון האוניברסיטה אבל כנראה שאלוהים החליט להרוס לי את החיים, אז הוא שלח ילדים שיחסמו לי את הדרך עם האופניים שלהם.

הדרך השנייה הייתה אוטובוס, אבל לוקח לו רבע שעה לפחות להגיע.

הלכתי במהירות אל התחנה, וחיכיתי שם לאוטובוס כמה דקות.

"סקיילר? למה את עדיין כאן?" אבא שלי עצר עם המכונית שלו מולי.

"קמתי מאוחר, ורציתי לרוץ לאוניברסיטה אבל ילדים חסמו לי את המדרכה" נאנחתי והוא ניער את ראשו.

"כנסי לבפנים, אני אקפיץ אותך. ושזה לא ייקרה שוב, תכווני את השעון המעורר שלך ליותר מוקדם" הוא נזף והנהנתי בתור הסכמה.

נכנסתי למכונית ואז הוא התחיל לנסוע.

"מר סטיילס אמר לי שהוא מלמד אותך" אבא שלי אמר פתאום, הוא באמת אמר לו את זה?

כחכחתי בגרוני והנהנתי.

"כ..כן הוא ממש עוזר לי" מלמלתי.

"את לא צריכה עזרה סקיילר, את מספיק חכמה" הוא אמר והחנה את האוטו שלו מול האוניברסיטה.

"תודה על הטרמפ אבא, אוהבת אותך" אמרתי ושלחתי לו נשיקה באוויר שיצאתי והתחלתי לרוץ לתוך הבניינים.

הגעתי בארבע דקות איחור, אני מקווה שזה לא כזה נורא.

דפקתי על הדלת של הכיתה שלי והדלת נפתחה, חושפת את המרצה שלי.

"היי, מצטערת על האיחור, אני אסביר לך בהפסקה למה איחרתי" אמרתי למרצה שלי והוא הנהן בזמן שהתיישבתי במקומי, ושמתי לב לבחור שהתיישב לידי.

"סקיי תכירי, זה ראיין והוא תלמיד חדש בכיתה. מכיוון שאין עוד מקומות, החלטתי שהוא יישב ליידך, אולי תעזרי לו גם?" המרצה שאלה והבטתי בו שוב.

הוא חייך חיוך קטן והבטתי חזרה במורה והנהנתי.

"יש לי הודעה חשובה!" המרצה שלי קראה אחרי שהתחלנו לעבוד בזוגות, וכל המבטים הופנו אליה.

"אני רוצה שתגישו לי חיבור בנושא המהפכה הצרפתית שלמדנו עליה לעומק בחודש האחרון, תצטרכו להגיש לי את החיבור בשבוע הבא" היא אמרה והתחילה לחלק לנו דפים.

הסתכלתי על הדף שלי והכנסתי אותו לתיק, הבטתי חזרה בראיין וחזרנו לעבוד.