"היא כל כך חמודה" הוא חייך וניערתי את ראשי בגיחוך. בלי להתווכח אנה התיישבה על ברכיו.
הרגשתי קצת מוזר שהוא שיחק איתה והיא הרגישה בנוח עם זה ישר, היא אף פעם לא נפתחת לאנשים כל כך מהר.
הלכתי למטבח כדי להכין לי קפה, והמשכתי להסתכל עליהם.
"אתה.. אתה וסקיי ביחד?" היא שאלה ונחנקתי מהקפה שלי, הוא הביט בי ומלמלתי סליחה בלי קול בזמן שהעברתי מגבת על מה ששפכתי.
"לא, אנחנו לא" הארי אמר בשקט ונתן לאצבעותיה הקטנות למשוך את אפו.
"אני חושבת שאתם תהיו, תהיו זוג ממש נחמד!" היא מילמלה והביטה בי.
גירדתי את עורפי וצחקקתי מעט, אני לא רוצה שזה ייראה מביך. להארי לא היה שום הבעה על פניו.
שמתי את הכוס שלי בכיור והלכתי להתיישב לידם, היא הניחה את ראשה על כתפו ולאט לאט נרדמה.
"תודה שאתה פה, היא נראית שקטה יותר מתמיד וזה בזכותך" חייכתי והוא חייך חזרה, לקחתי אותה מכתפו ושמתי את ראשה על ברכיי, מלטפת את שיערה הזהוב באיטיות.
"היא באה אלייך הרבה? כלומר, את מטפלת בה הרבה?" הוא שאל ושמתי לב שיש לו מבט רך בעיניו.
"לפעמים, שאבא שלה צריך שאני אשמור עליה כמה זמן" מלמלתי והוא קימט את מיצחו.
"האבא החורג שלך?" הוא שאל וליטף את שיערה גם, ידו הברישה את שלי מעט והרגשתי כמה עדין הוא.
הנהנתי, "אנחנו לא ממש בקשר. ואני יותר עושה את בשביל אמא שלי" משכתי בכתפיי.
"יש לך עוד אחיות?" הוא המשיך לשאול.
"רק אחת, קים. והיא גם אחות חורגת, אני הבת היחידה של אבא שלי" מלמלתי.
הייתי צריכה לשבת בלי לעשות כלום על הספה במשך כמעט שעה שלמה כי כל תזוזה מעירה אותה, הארי נשאר וחיכה איתי שאבא שלה יחזור והיא תתעורר.
"מתי הוא אמור לחזור?"
"לא יודעת. הוא לא הזכיר את זה" אמרתי ומשכתי באפי שוב.
"רוצה שאני ארים אותה? את חולה במילא. וזה לא מפריע לי ממש" הוא הציע ונאנחתי בהקלה. הרמתי אותה בעדינות כדי לא להעיר אותה והעברתי אותה אליו.
ראשה היה על חזהו והיא ישבה על ברכיו, היא מילמלה כמה דברים אבל עדיין לא התעוררה. קמתי מהספה סוף סוף והבטתי בהם לפני שעליתי לשירותים.
הוא לא הסיט את מבטו אליי, הוא היה כל כך עסוק בלהסתכל עליה שזה היה נראה כל כך מתוק. חייכתי והכאב ראש שלי חזר והזכיר לי אני צריכה לקחת כדור.
שירדתי חזרה, שום דבר לא השתנה ולקחתי כדור, מילאתי כוס במים ובלעתי במהירות.
"הכל בסדר?" הוא שאל והסתובבתי אליו.
"אה? כן רק לקחתי כדור" חייכתי חיוך חלש וחזרתי להתיישב לידם.
"איך הלימודים שלך מתקדמים?" הוא שאל בשקט ומשכתי בכתפיי.
"מעולה דווקא, למרות שהיום לא באתי אבל בכל זאת. עוד כמה ימים יש לנו מבחן ואני בטוחה שאני אחלים עד אז" חייכתי שוב.
"אני מקווה שכל מה שלמדנו ביחד יעזור לך, אני מצפה ממך לקבל ציון טוב יותר מהפעם הקודמת סקיילר"
"גם אני מצפה מעצמי. תודה על הכל באמת"
"אין על מה"
השיחה נקתעה שהייתה לי שיחת טלפון מראיין, הבטתי בהארי במבוכה והלכתי לצד כדי לענות.
"ה..היי ראיין" מלמלתי לטלפון והבטתי בהארי שהסתכל עליי במבט מוזר.
"היי סקיי, למה לא באת היום? את מרגישה טוב?" הוא שאל וגירדתי את עורפי.
"אני קצת חולה, אנחנו יכולים לדבר מאוחר יותר? פשוט אחותי הקטנה פה ו.."
"אה. ברור, מצטער.. תתקשרי אליי חזרה שיהיה לך זמן"
ניתקתי וחזרתי להתיישב ליד הארי.
"אז זה החבר שלך? ההוא שאני ואבא שלך פגשנו?" הארי מיהר לשאול.
"הוא לא חבר שלי, סתם עשיתי לו סיור כי הוא חדש" משכתי בכתפיי ושמתי לב שאנה מתעוררת.
אנה קמה למצב של ישיבה והודתי לה כי השיחה הסתיימה ומשכה את כל תשומת הלב של הארי אליה.
"אני חושבת שאני אתקשר לאבא שלה" מלמלתי לפני שהוא הספיק לדבר.
התקשרתי אליו והוא לא ענה, אני לא מתכוונת להשאיר אותה פה לנצח.
נאנחתי בכבדות ואנה התלוננה שהיא רעבה, עכשיו אני בבעיה. מה היא אוכלת בכלל?
YOU ARE READING
Harry Styles | Frozen Emotion
Fanfictionסקיילר אשבי היא סטודנטית בת 21, אחרי שחזרה לקשר עם אביה, היא מתיידדת עם חברו הטוב. ואז מתחיל ביניהם משהו רציני. סקיילר מתחילה להיות מבולבלת ומתוסכלת, היא נכנסת למבוך שבו היא צריכה לעמוד מול אבא שלה ומול הבחור שהיא התאהבה בו. -אזהרות *שפה גסה *תכנים...
