פרק 2- אחות קטנה

634 40 39
                                    

״יכלבה מה זה הגוף הזה?״ רוני צורחת עליי בעודי לובשת את השמלה השחורה שקניתי לפני יומיים, השמלה נצמדה לגופי והעניקה מראה יפה לקימורים שלי, היא הבליטה את החזה שלי שהיה די גדול, ולפי דבריה של שיר ׳חלומה של כל בחורה עם בטן שטוחה כזו.׳ והתחת שלי, שהיה בגודל נורמאלי, אבל לא גדול מידי כפי שכל הבנות אהבו, לפי דעתי הוא היה צריך להיות פרופורציונלי לגוף שלי ולכן אהבתי אותו בגודל שלו.

״מי שמדברת.״ אני מלגלגת לכיוונה, ומגלגלת את עיניי, רוני הייתה הרבה יותר שווה ממני לטעמי, שיערה המתולתל היה כל כך יפה ונפוח, העיניים שלו היו בצבע חום בהיר שנגד את צבע עורה השחום והכהה.

״אני פותחת את החלון, ממש חם לי.״ היא אומרת לי ואני מתעלמת מדבריה, היא יודעת שהיא רשאית לעשות מה שבאלה לה בחדר שלי.

אני מתיישבת על הכיסא בשידה שלי תוך כדי שרוני עושה לי בייביליס בקצוות השיער שלי, לרוב אהבתי את העובדה שהוא חלק אבל למסיבות אהבתי לסלסל אותו מעט בלמטה שלו, תמיד החמיאו לי עליו בצורה הזו לכן אני ממשיכה לעשות את זה כך.

אני כבר מאופרת בקטנה ואני רואה שהשעה כבר שמונה בערב, עוד חצי שעה תומר אמור לבוא לאסוף אותנו עם הרכב שלו ולכן אני מזרזת את רוני.

״אני מסיימת! אני גם רוצה שנספיק לעשות תמונות.״ היא אומרת לי ואני מצחקקת.

אני נועלת את הסנדלים השחורים שלי ומרשה לרוני לעשות איתי כמה תמונות מעטות מפני שלא אהבתי להצטלם, היא מעלה אותן לסטורי ומתייגת אותי, אני מוסיפה לסטורי שלי ונותנת לחמש מאות העוקבים בלחץ שלי לראות את התמונות האלו.

לאחר רבע שעה של שיחת חולין, אני שומעת את הצפירה של הרכב של תומר, ולכן אני לוקחת תיק קטן שיספיק למטען, טלפון ומפתחות לבית.

אני נועלת את הבית מאחוריי ושולחת לאמא שלי הודעה שאני יצאתי ויש לי מפתח, שיר נמצאת בטיול קטן בצפון עם נועה החברה הכי טובה שלה ואני כמעט בטוחה שהיא תישן אצל המשפחה של נועה בצפון ותחזור רק לאחר הסופ״ש לבית.

היום יום חמישי, ככה שכנראה את שיר רק ביום ראשון.

אני ורוני נכנסות למושב האחורי ברכב של תומר שתופס את המקום בדיוק לכל החבורה שלנו; אני, רוני, דן, שריקי ותומר.

״איזה יפות אתן,״ תומר אומר לנו וכל שאר הבנים מסכימים איתו, חנפנים.

״גם אתם.״ אני קוראת להם ומפריחה לכיוונם נשיקות, ״כמה זמן נסיעה זה לבית של תומר?״ אני שואלת את תומר והוא עונה לי שרק חמש דקות, אני מהנהנת לכיוונו ומשעינה את ראשי על החלון.

הטלפון שלי מזמזם ואני רואה מספר התראות מהאינסטגרם.

יונתן אברהם- היה נראה שאת סובלת מלעשות את התמונות האלו.

מאחורי הכלWhere stories live. Discover now