פרק 29- הדרך להתבגר

454 44 37
                                    

נקודת מבט נדב שמעוני:

המוזיקה המזרחית חודרת את האוזניים שלי, אני דוחף בעיטה קטנה לבוקסה על מנת שתעבוד בעוצמה המלאה, היא דפוקה לגמרי ואני מת להחליף אותה, חייב לקבל את המשכורת השחורה שלי, הסגריה נמצאת תחת השפתיים שלי ואני משעין את ראשי לאחור, מסתכל על השמיים הנקיים מעננים.

"ימים יגידו," אני ממלמל יחד עם שנצורה בשפתיי "אם געגוע יתגנב אל תוך ליבך." אני ממשיך למלמל ומאפר את הסגירה שלי על הדשא הסינטטי של חצר הבית .

שלווה זורמת באוויר,

"אם בשקט אם אצעק בקול את שמך" אני צועק את המילים ומעביר כל מיני סטורים של בחורות שזיינתי מתישהו, מסנן כל מיני הודעות שמגיעות מהן ועובר לצ'אט שלי עם נאיה, בחיי איך שהתגעגעתי לבחורה הזו, עליתי איתה על הגל ואני לא מתכוון ליפול ממנו.

את/ה- מה הולך פרח שלי?

ההודעה לא נשלחת אליה, אני מניח שזו בעיית קליטה וממשיך לשאוף את הסיגריה לריאותיי.

"אם תלכי, אני נשבע אני שלך אני איתך, עכשיו שבור" המילים של השיר עמדו על קצה הלשון שלי, הרוח סותרת את פניי ואני מעביר את הלשון על שפיי הסדוקות מיובש, זין על מעבר עונות כוסעמק.

אני עוצם את עיניי וממשיך להאזין לשיר ברוגע.

"אתה ידעת על זה?"

כוסעמק. אין שקט, אין רוגע, אין שלווה. חירבנה לי על הרגע הקוסמי שלי.

"אה, שיר?" אני שואל אותה, מצית את קצה הסיגריה השנייה שלי לדקות האחרונות ומביט בה, היא נראית הפוכה, שבורה, גמורה, אבל בעיקר נראית רע מאוד. האיפור שלה נמרח על כל פניה והיא מביטה בי בשיגעון, וואלה- אם לא הייתי מכיר אותה הייתי בטוח שההזויה ברחה מהונלולו.

"תכבה את המוזיקה המזדיינת שלך," היא צועקת עליי ובועטת בבוקסה המתה שלי.

"היי, תניחי לקרן לגסוס בשקט." אני מתבדח איתה לגבי הבוקסה, לא באמת הענקתי לבוקסה שם, אני לא עד כדי כך הזוי, אבל אהבתי לצחוק ולהיות ציני רוב הזמן, זה לא דורש יותר מידי הפעלת שכל.

"אתה לא מבין שאני רצינית, נדב?" היא צועקת עליי ואני מביט בה ברוגע.

לא יודע מאיפה היא נפלה עליי פתאום ואיך היא עברה את השער החשמלי בכניסה, אבל מתתי שהיא רק תעוף מפה בחזרה ליונתן.

היא עוצרת את המוזיקה שלי ואני מקלל בשקט מתחת לאף שלי.

"אתה ידעת? היא חורקת את השיניים שלה לעברי, עיניה יורות חיצים, היא נראית עצבנית. מאז ומתמיד לא התחברתי לשיר, סלדתי מהאופי שלה ולא אהבתי את ההתנהגות שלה, נתתי ליונתן להשאיר את הכאב ראש שנקרא שיר יצחקי אצלו בבית, אבל שהיא הייתה לידי היא לא הפסיקה לקרקר סביבי, היא אהבה לקרקר סביב בנים, כדי לגרום ליונתן לקנא, אבל זה לא באמת היה עושה לו משהו.

מאחורי הכלWhere stories live. Discover now