מאחורי הכל

פרק 7- חתול ועכבר

מבעד לכל התהיות אני מוצאת את עצמי, מבעד לכל המסכים שאני נוהגת לענוד על עצמי, כל המסיכות שמסתירות את מה שאני באמת מרגישה, את כל הכאב שאני יכולה להסתיר בפנים, באיזשהו שלב אני כבר תוהה עד מתי אני אוכל לאגור הכל.

עד מתי אוכל לשמור הכל מבלי שאנשים ידעו? זה יושב לי בבטן יותר מידי זמן, זה גורם לי לבחילות, זה גורם לשליליות לעטוף את הגוף שלי, זה גורם ליום שלי לדעוך בכמה שניות פשוטות.

לפעמים אני תוהה כיצד החיים שלי היו נראים אם הם היו דן בנאליים, אם אפשר לקרוא לזה ככה. ללא דרמה מיותרת, ללא תהיות לגבי מה היה קורא אם לא..

״את באה היום למסיבה?״ אני שומעת את קולה של שיר מתקדם אליי מבעד לגרם מדרגות הבית, לאחר פחות משתי שניות אני רואה את שיר לבושה בחולצה גדולה אשר מגיעה לה עד לאמצע הירכיים הלבנות שלה, אני מניחה שהחולצה הזו שייכת ליונתן, אך אני לא מייחסת לזה יותר מידי חשיבות.

״כן. כאילו- נראה לי. תלוי במצב הרוח שלי.״ אני אומרת לה, מהססת בדבריי, לא יודעת האם השכל שלי בנוי עכשיו לעוד מלחמות מיותרות עם עצמו, נמאס לי מהשליליות ומיכולות ההקצנה המוגזמים שלי, יחד עם הדמיון שלי, אני יכולה לחצות כל קו אפשרי ולגרום להמשך סדר היום שלי להשתבש.

״בכל מקרה, אני הולכת עם יונתן. אם את רוצה הוא יכול להקפיץ אותך ועוד שני חברים שלך.״ היא מודיעה לי, אני מהנהנת לכיוונה.

המסיבה שייכת לאיזה בחור מן השכבה שלנו, אני לא יודעת עד כמה הוא רוצה את הנוכחות שלי של בכלל, אני לא חושבת שהחלפתי איתו מילה אחת בחיים שלי בכל אופן, לפי דעתי נדב ביקש ממנו להזמין אותי, אך לא העמקתי את המחשבה שלי יותר מידי בנושא הזה.

אני עולה לחדרי, מנסה למצוא מה לעשות, השיעמום תוקף אותי, אני פונה אל עדן חלון החדר שלי, ופותחת אותו, יושבת בשקט על פינת הישיבה שלי לצד עדן החלון, מסתכלת ברפרוף על הרחוב השומם ועל הפרחים בגינה שאמא שלי דואגת להשקות בכל יום, לאחר כמה סיבובי מבטים, אני מרימה את מבטי לכיוונו של החלון של יונתן.

הוילון מוסט לתוך חדרו ולכן אני יכולה שוב לראות את חדרו המבולגן, אני רואה כיצד שולחן הכתיבה שלו מבולגן ויחד עם עוד מליון ואחד עפרונות, דפים ומחברות, מונח לו שם הלפטופ הפתוח שלו, בין היתר זרוקות גם חולצות והמון זוגות גרביים על הרצפה, אם אתם שואלים אותי- חדר גברי טיפוסי לחלוטין.

יונתן כרגע לא נמצא בחדרו, אני נוטלת את הטלפון שלי ומתחילה לדפדף בו בשיעמום- תוך כדי שאני נשענת על החלון, אני קוראת כמה הודעות שנדב שלח לי, עד כמה הןא מצפה לראות אותי היום.

לא ראיתי את נדב מאז הפעם האחרונה בה נפגשנו, מעולם לא עשיתי דבר כזה עם גבר ולכן אני לא יודעת האם אני לוקחת את היחסים שלי עם נדב מהר מידי. אני לא תמימה, אני מודעת לכל סוגי המין והסטיות האפשריות, פשוט שזה נוגע אליי- הלחיים שלי מסוגלות לעלות באש ואני אקח מליון צעדים אחורה, וזה בא במקום של חוסר נסיון מוחלט.