שימו לב, נקודת מבט של שיר.
נקודת מבט שיר יצחקי/עבר;
אני בוחנת את הגוף הרזה שלי במראה שקניתי לפני חודשיים וכרגע תלויה על הקיר, אהבתי כיצד השמלה הצמודה חיבקה את המותניים שלי באופן מחמיא, וענדתי את תכשיטי הכסף שלי.
שלחתי ליונתן שאני כבר יוצאת לכיוונו, הלב שלי הלם בהתרגשות כאשר דמיינתי את הסיטואציה של שנינו, יחד, רק אנחנו, סוף סוף.
תמיד נאיה הייתה קשורה בנינו, יונתן מעולם לא הוריד ממנה את העיניים שלו, הוא תמיד הסתכל עליה כאילו היא הייתה מלאך והעיניים שלו נצצו באושר בכל פעם שהיא הייתה לידו או רק עברה לצידו,
בבית הספר כאשר הוא היה רואה אותה עם הידידים הקרובים שלה אשר מניחים עליה ידיים; הוא היה מתחרפן ויוצא מדעתו. אבל תמיד רציתי אותו, אירוני אה? אחיות תאומות, אותו בחור שכן.
התחלתי לחבב את יונתן בחודשים האחרונים, הוא התבגר ועכשיו הסתכלתי עליו בצורה אחרת, ואיחלתי לעצמי אותו בכל לילה לפני השינה.
״היי,״ אני ממלמלת כאשר ראיתי את יונתן מחכה לי מחוץ לדלת הבית, חיבקתי את גופו לשלי ואהבתי כל כך את ההרגשה הזו, משכתי את שיערי לאחור והבטתי בו.
הוא נשק לקודקוד ראשי והתחלנו להתקדם בשביל הגישה של הבית הפרטי שלי, מתכוונים לצאת אל הרחוב; ולמען האמת, לא ידעתי לאן אנחנו הולכים, יונתן פשוט אמר לי שהוא רוצה לדבר איתי בנוגע לעניין חשוב ונרתמתי לעניין ישירות.
עדיין בחנתי את יונתן בעיניי ולא הסתכלתי לאן אני הולכת, לא היה אכפת לי אם אפול, רציתי רק לחקוק את הפנים היפות שלו בזיכרון שלי.
ראיתי שהוא פתאום מאושר, וחיוכו גדל, חשבתי שזה עבורי. אך כאשר הבטתי לדלת הכניסה לגינה שלנו, ראיתי את נאיה נכנסת עם תיק בית ספר תלוי על הגב שלה, והראש שלה היה שקוע בתוך הטלפון.
יונתן קרן מאושר כאשר הוא ראה אותה; והרגשתי את הלב שלי נצבט.
״נאיה,״ יונתן קרא בשמה בזמן שחיוך רחב עיטר את פניו היפות, היא הרימה את המבט שלה מן הטלפון וחייכה לכיווננו, בחנה לרגע את שנינו במבט עגום אך זה היה לשבריר שניה בודדה, ואז היא שוב העלתה את ההבעה השמחה על פניה, תהיתי אם היא חשה קנאה, אם היא גם אוהבת אותו.
״היי, לאן אתם הולכים?״ היא שאלה אותנו כאשר צמצמה את המרחק בנינו וכרגע עמדה מולנו ובחנה את הקרבה שלנו בשקט, כאשר החיוך הענק הפך לקטנטן.
״סתם סיבוב,״ אני פולטת לעברה בקול משועמם, לא רציתי שהיא תידחף, עד שניתנת לי ההזדמנות להיות עם יונתן לבד, אני לא רוצה שהיא תהרוס את זה, עד שתשומת ליבו נתונה רק אליי.
״מגניב, אתם רוצים אולי לחכות לי? אני רק אחליף בגד-״ יונתן קוטע אותה לפני שאני מספיקה לקטוע אותה.
״סליחה, זה עניין אישי.״ הוא אומר לה ושולח לה חיוך מתנצל.
ליבי גמע, עניין אישי? על מה הוא רוצה לדבר איתי? אולי לאורך כל הזמן הזה שחשבתי שהוא אוהב את נאיה.. אולי הוא בעצם מחבב אותי.
״אה.״ מבטה נפל, היא נראתה לפתע כאילו כל מצב הרוח שלה ירד בשניה אחת בודדה, אני נשכה את פנים הלחי שלה בשקט והסיטה את השיער למאחורי האוזן שלה,
״תהנו.״ היא אמרה לנו והלכה לכיוון הבית, שמענו את קול נעילת המנעול הפנימי וכך הבנתי שהיא כבר סגרה מאחוריה את דלת הכניסה לבית.
״פאק,״ יונתן מלמל לעצמו בשקט, הוא חש חרטה?
״טוב שיר, אני צריך לדבר איתך, לשבת בפארק זה בסדר?״ הוא שאל אותי ושלח לכיווני חיוך ממיס, הנהנתי לכיוונו והמשכתי ללכת אחריו.
המרחק מן הבית שלנו אל הפארק היה קצר, ותוך כמה דקות הגענו לספסל הקבוע שישבנו עליו בפארק.
״אני לא יודע בכלל איך לנסח את זה.״ הוא אומר לי ומצחקק במבוכה בזמן שהוא תופס את ראשו בין ידיו, הרמתי את גבותיי לכיוונו והרגשתי את סף השמחה שלי עולה.
״פשוט תגיד את זה,״ צחקקתי לכיוונו בחיוך גדול, ״הכל טוב.״ אני מוסיפה ושולחת לכיוונו עוד חיוך אחד קטן.
״זה קצת מביך אפילו,״ היא גירד את ראשו ונשך את שפתו התחתונה, הלוואי ויכולתי לצלם אותו, למסגר את התמונה, ולתלות אותה בחדר שלי, כי הוא כל כך חתיך.
״נו כבר יונתן,״ אמרתי לו בשקט.
הציפורים המצייצות מילאו את קול האוויר הדומם, יונתן שיחק מעט עם האצבעות שלו במבוכה.
״רציתי לגרום לנאיה לקנא.״ בום.
פאק.
הוא באמת אוהב אותה.
אני רוצה לבכות.
״וחשבתי אולי נוכל לזייף זוגיות בקטנה? רק כדי שאוכל לראות אם היא אוהבת אותי בחזרה? כי שלחתי לה רמזים קטנים והיא לא מגיבה, וסתם בקטנה אני רוצה לראות אם יכול להתפתח ביני לבינה משהו, אני.. חשבתי על זה הרבה זמן, זה בסדר אם לא תסכימי שיר, אני יודע שזה גם די טיפשי, טוב- אפילו לא די טיפשי, זה ממש טיפשי-״ הוא מדבר כל כך מהר, ואני קוטעת אותו.
״מה זה לזייף זוגיות? להתנשק? להתחבק? לצאת רק אנחנו?״ שאלתי אותו ומניתי את כל מה שחלמתי לעשות איתו, אבל לרגע לא חשבתי שאצטרך לזייף את זה.
״בקטנה, אם זה לא מפריע לך.״ הוא אומר לי בקול מבויש.
אני בולעת את הרוק שלי בשקט, לא מאמינה שהוא מבקש ממני את זה.
הלב שלי דומע, הנשמה שלי מדממת, אבל אני לא מראה לו דבר מזה, אני משדרת חוזק.
״למה לא?״ שאלתי בקלילות,
טיפשה.
טיפשה.
טיפשה.
אבל יכולתי להאשים את עצמי?
הייתי כל כך צמאה אליו, עד כדי כך שאפילו זיוף היה משהו בשבילי.
*
אז ככה הכל התחיל.
אשמח לראות תגובות והצבעות❤️
YOU ARE READING
מאחורי הכל
Storie d'amore״תמיד הייתי כזו, פשוט אף פעם לא שמת לב.״ - חלק יגידו שזוהי קלישאה, אני מסכימה. החיים שלי הינם הקלישאה הכי גדולה שראיתי, בכל יום עוד דרמה התווספה לחיי והייתי צריכה לספוג אותה בשקט. לא ביקשתי את האהבה הזו, רציתי לשחרר אותה, התחננתי לשחרר אותה ממני כבר...
