מאחורי הכל

פרק 34- שרידי החיים

נקודת מבט נאיה יצחקי;

״התגעגעתי לזה,״ רוני ממלמלת לכיווני בזמן שהיא דוחפת חתיכת צ׳יפס לתוך פיה ומתענגת עליו, אני מנדנדת את הרגל שלי בחוסר מנוח כאשר אני לא מפסיקה להקשיב לרעשי הרקע, רעש המכונית המתניע, הבן אדם שיושב בשולחן לידנו, וקול המארחת המושיבה אנשים בשולחן האחורי במסעדה.

״גם אני.״ אני שולחת לה חיוך שלם וקטן, אני נאנחת כאשר החוסר תיאבון שלי רק הולך ומתגבר ואני זונחת את הצלחת לכיוון מרכז השולחן ובטעות מפילה את המלחיה.

״אני שמחה שחזרת לעצמך,״ היא אומרת לי ומברכת לתודה את המלצרית אשר הביאה לנו קנקן מים לשלוחן, ״התגעגעתי אלייך ולשיחות שלנו.״ היא מוסיפה ומושכת בכתפיה כלפי מעלה כאשר היא שולחת לי חיוך קטן שמכווץ לי מעט את הלב,

שכחתי מי אני, מי החברים שלי, מי המשפחה שלי, ומה החיים בשבועות האחרונים, נתתי לזמן פשוט לעבור בלי לעשות משהו משמעותי, שקעתי בעצמי והתבוססתי בכלום ושום דבר, לא נהנתי מזה, לא רציתי את זה- אבל מצאתי את עצמי עושה את זה, קמה כל יום לעוד יום שעובר כל כך מהר, ומתעוררת במהירות לאחד חדש, שום דבר לא שונה, הכאב הוא אותו כאב והמציאות היא אותה מציאות מחורבנת, מצאתי את עצמי נאבקת בשרידים של החיים שלי, נאבקת בדחף של הרצון להתגבר,

היום, הרשיתי לעצמי לצאת קצת עם רוני, לנשום רוח קרירה אשר תקליל על האווירה העכורה שעוטפת את הלב שלי, שתוריד את המסך השחור מעל פניי.

״לא ידעתי אם לספר לך את זה,״ היא אומרת לי ונאנחת, ״כי את סוף סוף יוצאת, מחייכת קצת..״ היא ממשיכה ובולעת את הרוק שלה כאשר היא נאבקת בינה לבין עצמה,

״יונתן דיבר איתי עלייך,״ היא אומרת לי בשקט, מתנהגת כאילו היא לא רוצה להגיד את זה בכלל, אך מוטלת עליה החובה לעשות את זה, ״אני יודעת שאת לא רוצה לשמוע עליו, ושאת מנסה לשחרר מזה.״ היא ממשיכה בקול שקט ואני רואה את חוסר הנוחות עוטף את כל גופה ומחבק אותו.

״לראשונה בחיי, ראיתי אותו אובד עצות.״ היא נאנחת בשקט, ״הוא נראה אבוד נאיה, הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו, ושהוא עצר אותי לשיחה בבית ספר בצד הייתי מופתעת שהוא מרשה לעצמו לפנות אליי, אחרי איך שהוא גורם לך להרגיש.״ היא מתחילה לספר לי,

״הוא התחיל ואמר לי שהוא רוצה להגיד לך שהוא מצטער, ושהוא לא ניגש אלייך כי הוא יודע שזה יהרוס יותר ממה שזה יתקן, שהוא יודע שהוא פגע בך וריסק אותך והוא מרגיש נוראי לגבי זה,

שהוא חושב שאת הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים, ושהוא כל יום מצטער על איך שהדברים התגלגלו, יכולתי לראות בעיניו את האמת הזולגת, ובסוף הוא אמר לי לבקש ממך לבוא לדבר איתו, רק כאות הסכמה לכך שאת חושבת שיש שם משהו ששווה להציל.״ היא מסיימת בשקט ואני בולעת את הרוק שלי כאשר אני נאבקת בדחף שלי לבכות,