מאחורי הכל

פרק 22- שבר כלי

בניתי סביבי חומות, אלפים של חומות שמקיפות אותי וכבר לא נותנות לאף אחד להפיל אותם ולהיכנס ישר אל הלב שלי, לראות מה אני מרגישה, למה אני כל כך אטומה ולמה אני מתנהגת בצורה שהיא כל כך אגואיסטית ותת רמה.

אני בוהה בכוס המים המונחת על השולחן, מעולם לא רציתי לשתות כמו שאני רוצה עכשיו, אבל אני מנסה להמעיט בפעולות כרגע, אני מנסה לשדר אטימות נטו, כי אני לא רוצה להישבר, ואני על סף שיברון.

״מה, יפה שלי?״ רוני מניחה את ידה על הכתף שלי, הדמעות עולות בעיניי, אני נושכת את השפה התחתונה שלי ובוהה בנקודה ריקה באוויר.

אל תישברי.

אל תישברי.

אל תישברי.

היה קשה לי להישבר מול האנשים הקרובים אליי ביותר, וזו הייתה אחת מהמגרעות שלי, מעולם לא אהבתי לשדר חולשה, לא רציתי להראות לאנשים את נקודות התורפה שלי, כי ברגע אחד של הפניית כתף, הן ינעצו את הסכין הכי חדה בצורה הכי עמוקה.

״מה עובר עלייך?״ היא שואלת אותי ברוך, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שאני לא כאתמול שלשום. אני שבורה לעיניי כולם בצורה הכי דרמטית ומושכת תשומת לב שיכולה להיות.

אני בולעת את הרוק שלי בשקט, מסרבת לתת לדמעות לזלוג אבל זה כל כך קשה, זה כל כך קשה לעצור את הדמעות.

בשלושת השבועות האחרונים הייתי מנטרה של דמעות בלתי פוסקות ורחמים עצמיים, מעולם לא חשבתי שאני אגיע למצב כזה של שיברון לב ודיכאון, מעולם לא חשבתי שזה קיים בכלל, לא ידעתי שאני יכולה להרגיש כל כך בודדה בצורה הכי נוראית שקיימת, לא ידעתי שאני אאחל לעצמי למות, כי זה עדיף מהכאב החד שמפלח את הלב שלי בכל יום שאני מתעוררת למציאות המזוינת שלי.

״אני לא יכולה יותר רוני,״ אני מתייפחת בידיים שלה, הדמעות זולגות. פתחתי את הסכר ואני לא יודעת מתי אני אוכל לסגור אותו, הדמעות מרטיבות על הלחיים שלי במרירות ואני מתייפחת בכאב, אני מנסה לנשוך את שפתיי על מנת למזער את הבכי אך זה לא עוזר.

״אני לא מסוגלת, אני לא מסוגלת לשאת את הכאב הזה יותר.״ אני ממשיכה לנאום ואני מרגישה כיצד הלב שלי פועם במהירות, רוני מחבקת אותי אליה בצורה הכי חזקה שהיא יכולה, היא מנסה לשמור עליי מהכאב שלי עצמי, אבל היא לא יודעת שזה בלתי אפשרי.

״תספרי לי, את יכולה לספר לי נאיה.״ היא אומרת לי, אני מנידה את ראשי, אני לא יכולה להוציא את הסיפור הזה מהפה שלי, זה גורם לי להיזכר עד כמה פטתית אני, עד כמה אני מטומטמת.

״אני לא, אני לא.״ אני חוזרת על עצמי בדמעות, הדמעות הרטיבו לי כבר את כל החולצה, ״זה כל כך מביש.״ אני מכסה את הפנים שלי בידיי.

רוני מעיפה את ידיי מפניי ומכריחה אותי להביט בה, ״אני נראית לך כמו אחת שתשפוט אותך?״ רוני שואלת אותי ברצינות.