מאחורי הכל

פרק 8- ורדים אדומים

לאחר שיונתן מניח את נדב בחדר האורחים, אני מכסה אותו בשמיכה ומוודא שיש לידו דלי, כי אני בטוחה שהוא ירצה להקיא את כל כמויות האלכוהול שהוא דחף לגוף שלו היום.

אני מניחה לצד המיטה בקבוק ׳מי עדן׳ ענק שביקשתי מיונתן להביא לפני שתי דקות אחדות, לאחר מכן אני יוצאת מחדר האורחים הנמצא בביתו של יונתן, בקומה הראשונה.

אני מתכוונת ללכת לבית שלי, אבל אני לא יודעת איך לדבר עם יונתן, וכיצד לפנות אליו בכלל. אני יודעת שהוא נמצא מאחוריי כרגע, אני מפנה לו את גבי ומנסה להחליט מה אני אמורה לעשות בסיטואציה הזו.

״שבוע הבא יש לך יום הולדת,״ הוא פונה אליי ישירות לראשונה הערב, וגורם לי להסתובב אליו במהירות, למען באמת שכחתי לגמרי מיום ההולדת שלי, זוהי יום הולדת שבע עשרה, אני לא מתכוונת לעשות משהו מיוחד, אבל אני בטוחה ששיר מתכננת לשתינו משהו גרנדיוזי.

״חשבת כבר מה לקנות לשיר?״ אני שואלת אותו, תמיד איכשהו נושא הבריחה שלי עם יונתן, זוהי שיר. נתיב המילוט שלי, המקום הבטוח שלי.

הוא נשען על האי במטבח שלו, משהו בעיניו נכבה לרגע.

״משהו שהיא תאהב, תכשיט כנראה.״ הוא אומר לי ומשחק באצבעותיו, אני מהנהנת לכיוונו, מוציאה את הטלפון המזמזם מן הכיס שלי.

״הלו,״ אני עונה לטלפון מבלי לראות מי האדם אשר מתקשר אליי, אני שומעת ברקע את קולות המסיבה, ולא זוכרת האם המוזיקה שם הייתה כה חזקה, או שהייתי כל כך שקועה בעצמי בזמן הנוכחות שלי שם.

״איפה את??״ הקול צורח בטלפון, אני מזהה את קולו של שריקי מבעד לקו ואני מצחקקת, שכחתי לרגע שחזרתי לבית מבלי להגיד להם, אני לא מתכוונת לחזור למסיבה.

״הלכתי לבית שריקי,״ אני אומרת לו בצחקוק קל, ״תהנה שם. דבר איתי מחר.״ אני מוסיפה לאחר שאני בקושי יכולה לשמוע את קולו הקטוע מעבר לקו, קולו מהול בהמון מוזיקה וצרחות.

״לילה טוב כפרה שלי.״ השיחה נותקה.

לפני שאני סוגרת את הטלפון, אני רואה הודעה משיר.

התאומה שלייי- רבתי עם יונתן, אני בבית.

התאומה שלייי- אין לי כח אליו יותר, ההתנהגות שלו מתסכלת אותי.

אני מכניסה את הטלפון שלי אל תוך התיק הקטן שלי ומסתכלת על יונתן לרגע אחד, מצליבה את מבטינו.

אני צופה בו מתחיל ללכת, הוא מתקדם לכיוון גרם המדרגות ומתכוון לעלות למעלה, לחדרו אני משערת, ואני מחליטה שלפני שהסיטואציה תהיה מביכה יותר ממה שהיא עכשיו, אני צריכה ללכת.