Beautiful obsession [1]

פרק 1

אלין:

מאז שאני זוכרת את עצמי זה היה אני, אח שלי דין ואמא.
ועכשיו, אני מסתכלת על הבן-אדם שעשה הכל בשבילי והחזיק אותי שפויה בחיים הדפוקים שלי.. אמא שלי.
יותר נכון שאריות מהגופה שלה, כי הרכב שהיה לה פשוט התפוצץ בגלל.. אני אפילו לא יודעת איך.
הדבר היחיד שאני יודעת זה שאיזה שיכור מזויין נתקע בה.
אה ושהוא לקח ממנה את הדבר היחיד שהיא קיבלה בחינם.. את החיים שלה.
אני אמרתי לה להחליף את האוטו המעפן שהיה לנו ממש לפני ממש כמה ימים. וקבלו ספויילר, היא לא הקשיבה לי.

איך אני אמורה להמשיך את החיים שלי מכאן? למי לפנות? מה לעשות?
אני בסך הכל בת 18 ואחי בן ה25 גם בסך הכל ילד..
הכל קרה כל כך מהר. אמא הייתה אמורה לחזור לבית אחרי משמרת ארוכה ולהכין לנו לאכול, ובמקום זה, הגיעו לי לבית שתי שוטרים עם פנים עצבות ומלאות רחמים.. בולשיט. לא אכפת להם.

״אל, בואי צריך לצאת להלוויה..״ דין אחי הגדול נכנס לחדר שלי עם פרצוף מנותק וחסר רגש. המוות של אמא שבר אותו.
״אני שתי דקות בחוץ.״
לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי לאוטו של דין, לבושה בבגדים שחורים ומשקף שמש שחור וענק.
״אלין אל תדאגי אנחנו נעבור את זה.. ביחד, אני לא אתן שיקרה לך משהו.״ דין אומר לי והדבר היחיד שקיבל ממני זה הינהון קצר

הגענו להלוויה.
כל מי שנמצא פה זה אני, דין, מור ובעלה. אה ועוד כמה אנשים שאני לא מכירה מהעבודה של אמא.
אמא ה— הייתה.. אחות בבית חולים.
כל כך מוזר לדבר עליה מלשון עבר אלוהים.
מור הייתה החברה הכי טוב שלה. מאז שאני זוכרת את עצמי מור הייתה בשבילי ובשביל דין כמו אמא שניה, ובעלה.. האמת שאני אפילו לא חושבת שאמא הכירה אותו, אבל אני מניחה שהוא כאן כדי לנחם את אישתו.
כולם סיפרו חוויות וסיפורים שהיו להם עם אמא בתורות, ואם לומר את האמת.. לא כל כך הקשבתי, יותר בהיתי בקבר הזול של אמא.

נגמרה ההלוויה, וכל מי שנשאר איתי זה דין. הוא החבר הכי טוב שלי, וגם זכה בתואר של החבר היחיד שלי..
ואז קלטתי, שיש רק משהו אחד שיהיה איתי וידאג לי כל החיים. ולא שתי אנשים כמו שזה היה תמיד.
אמא לא הולכת לחזור.
בשישי לא יהיו יותר ריחות נעימים של בישולים.
אין יותר ביום שלישי ערב סרט.
אין מי שישחד אותי בגלידה כשאני עצבנית.
אין לי עם מי להתייעץ איזה שמפו לקנות.
אין מי שירגיע אותי הכי טוב.
אין מי שיצחיק אותי.
אין מי שיכין לי.
אין מי שישמור עליי.
פאק.

״אמא לא הולכת לחזור.״
נתנתי לעצמי להשבר לחתיכות ובכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי.
ואני אף פעם לא בוכה.

פרק ראשון תמיד קצת משעמם וחסר תוכן,
תאמינו בספר בבקשה🫶🏻🫶🏻
לקח לי המון זמן להחליט אם לכתוב, או להזניח את הרעיון.
ובעקבות המצב, יש לי המון זמן פנוי ואני מקווה שגם לכם💕