Beautiful obsession [1]

פרק 8

אדריאן:

התעוררתי מהשעון מעורר של הטלפון שלי, השינה שלי לא חזקה ועמוקה, כך שאני קם מהרעש הכי קטן שהאוזניים הנאמנות שלי שומעות, השעה עכשיו היא חמש לפנות בוקר,
כרגיל אני קם מהמיטה מסיים את ההתארגנות הקטנה בשירותים והולך לחדר ארונות שנמצא ליד השירותים בחדר שלי, מחליף בזריזות לבגדי ספורט ויוצא לריצה.

ריצה היא חלק ממש חשוב בשיגרת בוקר שלי,
אני רץ לבדי ליד הים וצופה בזריחה היפה.
לאחר שהגעתי לאחוזה אכלתי ארוחת בוקר טובה
ואז נכנסתי להתקלח ושמתי חליפה שחורה לפגישה שאנחנו עושים לגבי המקסיקנים והתכנון הסופי של איך לפרוץ לאחוזה של פאבלו.
השעה עכשיו היא 10:50 וכולם צריכים להיות במשרד שלי ב11:00
ירדתי לקומה הראשונה איפה שהמשרד שלי נמצא ששם כבר חיכה לי ברונו הקונסילרי שלי ובמקרא גם אחי התאום.
״הקדמת״ אמרתי תוך כדי שאני נכנס למשרד ומתיישב על הכיסא שלי שנמצא בראש השולחן
המשרד מעוצב בצורה שאני בחרתי, כמובן שכולו שחור, כיסאות שחורים מעור, שולחן שחור וארוך, תמונות ומחשב שחור.
״כן.. אתה יודע איפה תומר ופביאנו?״ ברונו שאל
״אני חושב שהם בדרך״

לאחר חמש דקות תומר ופביאנו נכנסו למשרד, תומר ופביאנו הם מווגאס, ההורים שלנו חברים מאז שהיינו ילדים ונהיינו חברים עם השנים, הם באו לנו יורק  בשביל לעזור לנו עם המקסיקנים.
״תומר מה קורה גבר״ ברונו שאל את תומר, תומר הוא ישראלי, ההורים שלו טסו איתו לווגאס כשהיה בן 10 בערך ופשוט נטשו אותו באחד הרחובות, אני לא מבין אותם.  איך אפשר להשאיר את הילד שלך סתם ככה ברחוב?
אחרי כמה ימים אמא של פביאנו ראתה אותו ברחוב יושב על איזה ספסל, ולא הייתה יכולה להשאיר אותו שם אז היא שכנעה את בעלה, שבמקרא הקאפו של ווגאס, לאמץ אותו. ומשם כל השאר היסטוריה.
״ברוך ה הכל דבש״ אה, הוא גם מאמין באלוהים של הישראלים. הוא לא איזה צדיק גדול, אבל עדיין משתדל.
״יאללה שבו צריך לתכנן את החטיפה של האישה של פאבלו.״ אמרתי

הפגישה הסתיימה לאחר כמה שעות ואני הלכתי לכיוון החדר כושר שנמצא במתחם שלי
והתחלתי את האימון היומי שלי.