Beautiful obsession [1]

פרק 24

אלין:

״סליחה נו אני נשבעת שזה יותר לא יקרה לעולם!!״ אני הולכת אחריי דין כשהוא מביא לאנשים את ההזמנה שלהם והוא מתעלם ממני. כמו בן זונה.
שיט! סליחה אמא.
״בבקשה תדבר איתי אתה מלחיץ אותי.״ התחננתי לידו כשהוא מנסה למלצר את השולחן שאני הייתי צריכה למלצר במקומו. אבל המצב בנינו יותר חשוב לי מאשר הקפה המחורבן של האנשים האלה שאני לא מכירה.
״אני לא רוצה לשמוע אותך.״ אמר ועזב את השולחן לכיוון המטבח כדי להעביר את ההזמנה. ״למה את הולכת אחריו כמו כלב שקשור לבעלים שלו?״ ריין מצחקק והסתכל על הסיטואציה מהצד כשנכנסנו למטבח הקטן. ״אתה יכול להגיד לאחותי הקטנה שתשחרר ממני.״ אמר דין עצבני וממשיך לכיוון הטבח ויורה עליו הוראות על העוגה המסכנה שהבחורה ממקודם ביקשה.
״דין בבקשה תדבר איתי. אני נשבעת שאני יכולה להסביר!״ התחננתי בפניו. שוב.

״נו באמת דין.. מה היא כבר עשתה?״ ריין יצא לטובתי מהצד. ״פאקינג נעלמה מהבית עד עכשיו!״ התפוצץ דין באמצע המטבח. אני בטוחה שכל המסעדה המזויינת יכלה לשמוע אותו עכשיו. אלוהים תהרוג אותי עכשיו.
״אמרתי לך שאני יוצאת!״ ״לפאקינג דייט! מה אני אמור לחשוב כשאת לא חוזרת עד ליום שלמחרת?! והעובדה שחזרת שלמה ובריאה בלי שום פציעה יותר מרתיחה אותי. כי אין שוב סיבה שלא תעני לי לטלפון המזויין!״ צרח עליי דין ופניי בערו
״אני נשבעת שהטלפון לא היה אצלי!״ צרחתי חזרה
״אז איפה היית כל הלילה המזויין?!״ דין היה אדום כולו ואצבעותיו היו קפוצות לאגרוף שכמעט פחדתי שיעיף אותו ישר אליי. ״אצלי.״ שמעתי קול גברי מכניסת המטבח. מה לעזאזל הוא חושב שהוא עושה?!
אדריאן עמד בראש מורם ופרצוף אדיש לדבר המשמעותי שאמר הרגע. אני לא מאמינה שהוא פאקינג אמר את זה.
״מה פאקינג אמרת עכשיו?״ דין הפנה את כל הרעל שלו לכיוון אדריאן. אני לא חושבת שזה רעיון כל כך טוב שדין יתפוצ- ״אני שונא לחזור על עצמי פעמיים.״
״אחותך יודעת את זה.״ הוסיף אדריאן בעקיצה נוראית. אלוהים מה הוא חושב שהוא עושה? הוא לא מבין שאחי יהרוג אותי?

לא הספקתי למצמץ פעם נוספת ודין הסתער על אדריאן והפיל אותו על הריצפה. פאק בבקשה שאני מדמיינת את זה.
דין הכניס לאדריאן אגרוף אחד ואבל הוא מיהר להתאפס ולהפוך אותם כך שאדריאן הוא זה ששולט.
כשהוא הכניס את האגרוף הראשון שלו כבר לא נשארתי רגועה. צרחתי עליו להפסיק שוב. ושוב. אבל הוא לא הקשיב. פאק! הבטן שלי מתהפכת מהסיבה שאני רוצה להכחיש . לילות אמש חוזרים אליי ובחילה נוראית חוזרת. שאדריאן הרג את אלדו..
שלא יעשה זאת גם לאחי הגדול. ״אני מתחננת דיי!! אל תהרוג את אחי!! בבקשה אדריאן אני מתחננת!״ צרחתי עליו אבל כשראיתי שהוא לא מקשיב לי ושהוא בסוג של טראנס פשוט נכנסתי מתחת לאדריאן כל ששכבתי מעל דין כדי שיקלוט אותי. פאק אני לא יודעת אם זה יעבוד אבל אני לא יכולה יותר לראות את דין מת לי מול העיניים.
הרגשתי אגרוף עוצמתי פוגע בקו להסת שלי. אני מרגישה סחרחורת נוראית והלסת שלי כואבת נורא. אחרי שצרחתי בכאב פתאום עיניו של אדריאן התבהרו מהגוון השחור והמפחיד שנהיה לו וחזר לצבע המוזר שלו. אפור. שאני שוב נשאבת בו. הוא כל-כך יפה.
למה אני מתחרמנת עליו אחריי שהוא פאקינג הרביץ לאחי?!
״פאק אלין! למה עשית את זה?!״ התעצבן עליי אדריאן והוריד אותי מדין השכוב על הריצפה מתחתי.
אדריאן תפס במותניי והוביל אותי לכיסא שהיה מונח בפינת החדר. ״תביאו לי קרח!״ פקד על אחד מהעובדים והוא מיהר לעשות זאת בפחד. אדריאן כרע ברך לפניי וישב כך שהיה בידיוק מול פניי כשישבתי על הכיסא.
״פאק אלין אני לא יודעת מה עבר עליי.״ אדריאן הסתכל עליי בעיניים מצטערות אבל לא העז להגיד את המילה הזאת. אני בטוחה שהדפוק הזה מתייחס אליה כקללה.
״הכל טוב״ אמרתי בסתמיות והתעלמתי ממנו כי כל מה שעיניין אותי כרגע זה הלסת הכואבת שלי.
ריין הופיע לצידי והביא לי שקית אפונה קפואה ״תביא לי את זה.״ גנב אדריאן מידו את השקית והניח  אותה בעדינות מייסרת על הלסת האדומה שלי.
הוא התחיל לנשק את הלחי הבריאה שלי. ואני מתייחסת לזה כ׳סליחה׳
״מה אתה עושה? אחי כאן.״ אמרתי מזיזה את פני בקושי. כיף לי כל כך במגע שפתיו עליי. ״אח שלך מעניין לי את הזין.״ אמר כשהמשיך לחלק נשיקות על כל חלק בפנים שלי. הוא עבר למצח שלי וירד לאט לאף שלי, נישק כל חלק בו ״אני אוהב את האף שלך. הוא קטן כל-כך.״ אמר בשקט. קולו גרם לרטט בלתי רצוני להיבצר בין רגלי. אלוהים הוא כל-כך עושה לי את זה.
הוא זז מהאף לעין שלי. שני העיניים שלי היו עצומות בשבילו. אני מתענגת על מגע שפתיו בידיעה שכל זה עוד מעט יגמר. אני לא יודעת למה אני נותנת לו לעשות את זה בכלל. זה כל-כך אסור אבל מרגיש כל-כך נכון.
הוא יורד מהעין השמאלית שלי לכיוון הלסת הפצועה שלי ומנשק אותי נשיקות קטנות ונעימות. ״מממ״ ״נעים לך ילדונת?״ שאל בשקט וחייך. הרגשתי את חיוכו על הלסת שלי. אני יכולה להישבע.
״תעוף מאחותי.״ שמעתי את קולו הזועף של דין. פקחתי את עיניי לפרצוף החבול שלו.
גם לאדריאן ירד מעט דף מהאף אבל.. אלוהים.. הוא לא משתווה למראה הנוראי של אדריאן.
לפי פניו הזועמות נראה שהוא לא נרגע. לעזאזל, הייתי חייבת לעשות את זה עכשיו איתו?
״בבקשה תקשיב לו ואל תעשה דרמה.״ ביקשתי מאדריאן בשקט. מנסה לשכנע אותו בעזרת עיניי. עושה לו את המבט המפורסם שלי.
״פאק אני כל כך רוצה לנשק אותך עכשיו.״ לחש לי אדריאן. אוקי.. המבט עובד על דין אחרת. רשמתי לעצמי.
״אנחנו נמשיך את השיחה הזאת אחר כך מיה פיורה.״ אמר וקם על רגליו. וכשעבר על פני דין, דין הזעיף את פניו יותר. אני מניחה שהאדישות של אדריאן הוציאה אותו מדעתו כמו לכולם.
״יש לך הרבה להסביר לי אלין.״ אמר לי דין בקול שעשה לי לבכות והסתלק מעיניי.
אוקיי יש כמה בעיות במשפט הזה:
1 הוא קרא לי אלין ולא אל.
2 כן.. האמת שזהו.

אם לומר את האמת.. לא חשבתי שבכלל אמשיך את הספר הזה .
סתם התחלתי לכתוב את הפרק הראשון בחוסר ידיעה מוחלט על העלילה של הספר, או אפילו את השמות של הדמויות. אז.. אני מניחה שנגלה בהמשך ביחד.
השאלה היא.. הספר מעניין אותכם בכלל? יש למה להמשיך?
מבחינתי גם אם אחד מבקש שאמשיך אני ממשיכה.

אוהבת 💕