Beautiful obsession [1]

פרק 19

אדריאן:

לא ציפיתי לראות את אלין פעמים ביום.
במיוחד לא במקום כזה, המקום האחרון שהייתי חושב שהייתה מגיעה אליו.
מה היא עושה כאן לעזאזל?
היא בדייט?
היא חייבת להיות בדייט כי אין מצב שהיא יכולה להרשות לעצמה לשבת במסעדה הזאת. בתור בעל המקום, אני יודע בוודאות שאישה כמוה לא יכולה להרשות לעצמה כאן חתיכת בשר.
עם כמה שזה עצוב, זה לא מה שמשנה עכשיו.

קלטתי את אלין בעיניי עוד כשנכנסתי למסעדה , אבל התנהגתי כאילו לא ראיתי אותה.
אני וברונו, אחי התיאום, הגענו לכאן בשביל לסגור עיסקה חדשה עם  שניים משותפיו לעסק של פאבלו. הם כל כך קרובים אליו עד שזה גרים איתו באותה האחוזה.
כן, שמעתם נכון. הצלחתי לחדור לתוך חומותיו המקסיקניות. מצחיק עד כמה שזה היה קל.
כן, הצעתי לא מעט כסף, אבל בלי יותר מידיי משא ומתן הם מכרו אליי את אמונותיהם לשותף שלהם. אם זה לא היה לטובתי, הייתי הורג אותם באותו השניה על החוצפה.

בכל מקרה, לא עבר הרבה זמן עד שהבנתי עם מי אלין נמצאת בדייט מזויין.
עם האיטלקי הבן זונה. שלא פאקינג משחרר.
נכון, עוד לא עשיתי לו את שיחת ה תתרחק-מהפאקינג-בחורה-שלי אבל זה לא משנה נכון? זה לא סותר את העובדה שהוא בן זונה.
אחרי חצי שעה דייט אלין קמה מכיסאה לכיוון השירותים אני מניח.
אם לא הייתי מכיר אותה הייתי חושב שהיא מנסה לתפוס את מבטי.
אני לא מצליח להתרכז בשיחה המזויינת כשאלין שולחת אליי חיוך מתוק ומתקדמת לשירותים-
כשהיא חוזרת -שלא לציין שנשארה בשירותים יותר מידיי זמן לפיפי מזויין- אני שוב תופס את מבטה והיא הפעם לא שולחת חיוך, פשוט מתיישבת בשולחן המזויין שלה עם האיטלקי.
איך היא יוצאת איתו לעזאזל?
אני מרגיש צביטה בירך שלי מהכיוון השמאלי שלי.
״תתפקס חתיכת טמבל, אנחנו כמעט מאבדים את העיסקה. מה יותר מעניין עכשיו מהשיחה המזויינת?״ ברונו לוחש לי באיטלקית מהירה ואני מסתכל לכיוונם של אנשים מולי ורואה שהם עסוקים במשהו. ובגלל זה אני לוחש חזרה ״אני מפוקס. וכלום לא יותר מעניין מהשיחה.״ אני מכחיש.
״אז למה כל השיחה אתה נועץ מבט בבחורה היפה שכמה שולחנות לידינו?״ מה חשבתי לעצמי? הוא התיאום שלי, כמובן שהמזויין יקלוט.
״לא יודע על מה אתה מדבר.״ כשאמרתי את זה, אלין בידיוק עברה ליד שולחני יד-ביד עם האיטלקי, לא הספקתי לקלל אותו בראשי כי אלין העבירה את ידה על ידי בתנועה חלקה ולא מורגשת לעין, משאירה אחריה מפית לבנה ומקומטת , מה לעזאזל?
היא עשתה את זה בטעות?
אני בא לזרוק את הנייר המעליב בצד ואז רואה מעט דיו שחור?
אני פותח את הנייר מתחת לשולחן במהירות, מנסה לא למשוך את תשומת הלב של היושבים מסביבי.
אני קורא את מה שרשום בנייר מהזויין ואני רץ לכיוון היציאה מהמסעדה במהירות.
״לאיפה לעזאזל אתה הולך?״ צעק אחריי ברונו, אבל המוח שלי לא שומע אותו. הוא רואה ושומע רק פאקינג אדום.

אני יוצא בהליכה מהירה ומחושבת מהמסעדה ומחפש את השניים בעיניי, היד שלי כבר על האקדח שמאחורי מכנסיי.
אני לא רואה אותם באופק וזה מקשה על הבחירה הבאה שלי, ימין או שמאל?
לעזאזל אני יכול לעשות טעות נוראית.
יכול להיות שהם כבר עולים על האוטו המזויין ואני אפספס אותם בגלל טעות טיפשית.
אני מסתכל לשניי הצדדים שוב, מחכה לאיזשהו סימן מזויין, למה אני מחכה בכלל? שאלוהים ירד מהשמיים ויגלה לי לאיפה אני צריך ללכת?
לפתע אני קולט בעיניי משהו שחור וקטן על השביל הימני, אני רץ לכיוונו ורואה שפתון קטן זרוק על השביל המזויין. חכמה שלי.
אני רץ בשביל הימני, ככל שאני מתקדם יותר כך זעמי מתגבר ומתגבר.

אני קולט אותם בעיניי, הוא מצמיד אותה עם גופו לאוטו שלו בחוזקה שמוסיפה לי עוד ורידים ליד המכווצת שלי. הוא מנשק אותה. השפתיים המגעילות שלו מנשקות את השפתיים הטהורים שלה . היא מתפתלת באחיזתו ומנסה לצעוק.

״אהה...דיי.. בבקשה אני מתחננת די..״ היא בוכה לשפתיים שלו שעכשיו מנשקות את צווארה ברעב
אני כבר רץ יותר מהר לכיוונם. לא רואה כלום מלבד הדם של הבנזונה.
אני מושך אותו ממנה ודופק לו אגרוף בפרצוף העקום שלו. הוא מסתחרר ולא מבין מה קורה .
אני מחייך חיוך מסופק למבטו המבולבל ולפני שיבין מה קורה אני ממשיך להרביץ לו בלי רחמים. אני בן אדם עיוור כשאני עושה את זה.
אני בועט בו, יורק עליו, דורך עליו, שובר לו את האצבעות שבידיו, נותן לו אגרופים בכל מקום שאני רואה. ״דיייייייי אני מתחננת תפסיק!״ אני שומע את קולה של אלין במעומעם. אני עוצר מייד ובודק אם עוד מישהו העז להתקרב אליה , סורק את כולה.
אבל היא נראת בסדר למעט הדמעות שנוזלות על לחייה. ״אלוהים. תודה לאלוהים שהפסקת מטורף!״
״מה? את לא רצית שאחטיף לאידיוט הזה?״ עד כמה היא יכולה להיות טובה? זה לא הגיוני.
״כן רציתי שתחטיף לו מטומטם! אבל לא חשבתי שגם אחרי שהוא יאבד את ההכרה , לפני כבר יותר מעשרים דקות כבר דרך אגב!, אתה תמשיך להרביץ לו במשך חצי שעה כשאני צורחת שתפסיק ! אתה משוגע אלוהים!״ היא צורחת עליי ומרגישים בקולה שבאמת צרחה זמן רב כל כך.
אני מרגיש רע לפתע ומתחרט על כך שהעברתי אותה את זה אבל לא מתחרט לרגע על מה שעשיתי לבן זונה.
אני מסתכל למטה מרוצה לכיוון גופתו
המתה-אני מקווה- של האיטלקי, אם לא ידעתי שהרבצתי לו, לא הייתי מזהה אותו. כולו מכוסה חבורות גדולות, והמון דם. אלוהים, יש פה המון פאקינג דם. עשיתי עבודה טובה.
אני מתכופף לבן אדם המגעיל שמתחתי ושותל את שני אצבעותיי על צווארו, אין לו דופק.
אני ממהר לקום ממנו ולנקות את עצמי.
ומתקדם לכיוון אלין , שעדיין לא הפסיקה לבכות. אלוהים בבקשה שהיא תפסיק לבכות, זה גורם לי להרגיש משהו מוזר ולא נעים בחזה שלי.
״דיי מיה פיורה תפסיקי לבכות״ אני מבקש כשאני מנקה את הדמעות מלחייה, כואב לי כל כך בחזה. שמישהו יעשה שהכאב המזורגג יפסיק.
״אתה-את-אתה הרגת אותו.״ גמגמה בלחש. אני מחליט שלא טוב לה להישאר פה יותר ואני מרים אותה לכיוון המסעדה חזרה, כי שם נמצא האוטו שלי. שחונה ממש ממולה בחנייה השמורה לו תמיד.

כשאנחנו מגיעים היא כבר נרדמה בידיי, זאת לא הייתה הליכה ארוכה , אבל היא הייתה מותשת מכמות הצעקות שהוציאה מפיה, שהיא פשוט נרדמה על חזי כשהרמתי אותה.
אני פותח את הדלת של מושב הנוסע ומניח אותה אחרי שלחצתי על הכפתור שמוריד את המושב אחורה לגמרי, ממש כמו מיטה.
מושיב אותה שיהיה לה נוח ושם את הג׳קט שלי עליה כשמיכה.
אני סוגר את הדלת שלה בעדינות כדי לא להעיר אותה, והולך במהירות לצד הנוסע.
אני מתניע את הרכב וחושב לאן אני הולך. אני כל כך רוצה שהיא תישן בבית שלי.
אבל אני צריך להשים אותה בביתה עם אחיה.
במה אבחר? צריך או רוצה? אלוהים, היו לי היום יותר מידיי בחירות קשות.
אני מביט לכיוון אלין ומחשבותיי נודדות לפתק המצחיק שהשאירה לי. כותבת לי בציניות המאפיינת אותה כאילו היא לא עוד שניה- אני לא הולך לחשוב על זה.

—אל תתחרפן. האיטלקי שאתה כל כך אוהב רוצה לקחת אותי
תבוא אחריי כשאני מביאה לך את הנייר. סליחה שאין לי איזה פתק מכובד.
תציל אותי
אלין. —

אני מתעמק במילים תציל אותי ומרגיש את הזין שלי נעמד. אלוהים אני חייב לישון.