Beautiful obsession [1]

פרק 27

אלין:

אני פותחת את עיניי וגל חום נוראי מציף אותי, אני ממהרת להעיף ממני את השמיכה שמעליי ומגלה שהיא כבדה מהרגיל, פאק למה היא לא זזה ממני?
״מיה פיורה, תפסיק לנסות להרביץ לי.״ אמר קול ישנוני. פאק זה אדריאן?! אירועי אמש חוזרים אליי בשניה ואני נזכרת ברגע שאדריאן ירד לי ומיד אחרי שגמרתי נרדמנו מחובקים.
ואז נופל לי האסימון שהוא זה ששוכב עליי ומקרין אליי חום גוף שגורם לי להזיע
״רד ממני!! חם לי כמו בסאונה!״
״לא רוצה נוח לי עלייך.״ הוא אומר בקול ישנוני אפילו יותר ומתכרבל בגופי החם קרוב יותר
״אני מתחננת תרד ממני חם לי ברמת הזעה!״ אני צועקת כשראשו קבור לי בצוואר
״אוקיי מיה פיורה תירגעי משוגעת״ הוא יורד מהספה הקטנה ויושב על הריצפה כשנשען עליה ומסתכל עליי בעיניים מנומנמות
״מה השעה?״ אדריאן מציץ בשעון ״12:00״
״פאק אני צריכה לעוף לעבודה ואתה צריך לעוף מכאן!״ ״למה ככה צעקות על הבוקר אישה
משוגעת?״
״כי אני מאחרת בגללך!״ אני זורקת עליו את האשמה
״זה ממש לא באשמתי שנרדמת כל כך טוב אחרי הפינוק של אתמול.״ אומר אדריאן בחיוך ממזרי
״זה בדיוק למה אתה אשם.״ אמרתי בלחיים סמוקות

יצאנו אני ואדריאן מהבית רעננים אחריי צחצוח שיניים ואחרי שאכלנו חביתות שאני הכנתי, אדריאן, כרגיל בזמן האחרון, הקפיץ אותי לעבודה שלי בבית קפה הקטן, שהוא במקרה ממש שותה שם כל בוקר.
אנחנו יורדים מהרכב יחד והוא נכנס איתי לבית הקפה ביחד
״אתה יודע שאם אח שלי רואה אותך ככה איתי הוא מתעלף?״ אמרתי את המובן מאילו.
״כרגע אח שלך הוא הדבר האחרון שצריך לעניין אותך, להזכיר לך שהוא הבריז..?״ הזכיר לי אדריאן בגבות מורמות ואז אני מהנהנת בהסכמה. ״אני עדיין לא מאמינה שהוא עשה את זה.״ שיתפתי את אדריאן, החבר היחיד שלי בזמן האחרון. ״מזל שהיה לי אותך אתמול, תודה על זה.״ אמרתי כדרך אגב והלכתי לכיוון המטבח כי באמת כבר הייתי באיחור רציני. אבל אז הרגשתי יד מושכת את ידי במהירות ולפני שהבנתי מה קורה הייתי בין שפתיו של אדריאן.
אדריאן. מנשק. אותי.
מה קורה פה? אני חושבת שאני בחלום מטורף.
הוא מנתק את הנשיקה ואז אומר ״יום טוב מיה פיורה״ אני נשארת עומדת בהלם והוא פשוט הולך להתיישב בשולחן הקבוע שלו וכבר מסמן לי שהוא מחכה לשירות שלי בחיוך סקסי והבטן שלי מפרפרת. אני חושבת שאני מאוהבת בדבר החתיך הזה.

״איפה לעזאזל היית אתמול דין?״ אני אומרת ברגע שאני פוגשת את עיניו של אחי, זה שאמור להיות תמיד שם בשבילי. ולהיות איתי ביום שהכי מזכיר לשנינו את אמא.
״מזה משנה אלין?״ דין אומר בחוסר עיניין וממשיך את עבודתו במטבח. ״זה פאקינג משנה שהברזת לי מהערב סרט של אמא!״ אמרתי והרגשתי את הראיה שלי מתחילה להיטשטש בעקבות דמעות אכזבה.
״אני לא מאמינה שאתה אפילו לא רואה בזה שום דבר רע! אתה פאקינג לא ענית לי אתמול כי איזה זונה ענתה לטלפון במקומך וקיללה אותי כמו משוגעת! אתה אפילו לא טרחת לחזור לבית וישנת אלוהים יודע איפה! פאקינג הדאגת אותי מטומטם! אני נמצאת במקום זר לבד בעולם רק בגללך! כי הכרחת אותי לבוא לפה, ואתה חושב רק על התחת שלך!זה נראה כאילו כבר לא אכפת לך ממני. וזה שובר לי את הלב.״ אמרתי ודמעות כבר ירדו מעיניי, אני יודעת שהרמתי את הקול וכנראה ששמעו אותי גם מחוץ למטבח , אבל זה כל כך לא מעניין אותי כרגע.
״אני מצטער אל, לא חשבתי.״ אמר דין ונבהל כשראה את הדמעות זולגות על לחיי
״כן. לא חשבת.״ אמרתי ויצאת מהמטבח מנגבת את הדמעות. ברגע שיצאתי מהבית קפה אדריאן היה הראשון שראיתי, עומד על רכב היוקרה האדום שלו, מחזיק סיגריה חצי גמורה ונבהל כשרואה אותי אדומה כולי עם דמעות בעיניים ״מה קרה פיורה? מישהו עשה לך משהו? ספרי לי עכשיו!״
״הכל טוב אדריאן.. אני.. רק רוצה ללכת מכאן.״ אמרתי בקול חלש
״כנסי לרכב.״
נכנסתי לרכב ואדריאן הסיע אותי בדרך שלא זיהיתי.
בסופו של דבר הגענו לאחוזה הבלתי אפשרית שלו.
שוב.

חחחחחח היי נזכרת בכם שוב. סליחה על הייבוש, אבל באמת שאני הבנאדם הכי עמוס כרגע בכדור.
מעניין אם עדיין מישהו זוכר את הספר הזה. בכל מקרה, אני מתכוונת להמשיך אותו, אזזז תהיו מחוברים ותוסיפו את הספר לרשימה שלכם💕