אהבה הפוכה- גמור

פרק 32- אפילוג

-נ.מ ליאו-
אם הייתם אומרים לי שבעוד שלוש שנים מאז כל מה שקרה לי, אני אהיה מאורס ואתחתן. הייתי צוחק לכם בפנים, למה ? אני אסביר אבל נתחיל מהתחלה.

בית הספר נגמר, כולנו סיימנו את כיתה י"ב זו הייתה שנה חדשה אחרי כל מה שקרה בכיתה י"א שון ואני אפילו התחלנו לצאת נראה לי ? אני לא באמת ידעתי מה אנחנו באותו זמן. נשף האביב שלנו היה מוצלח מאוד ושון ואני ? טוב....

"מרקוס אתה בטוח שאני נראה בסדר בחליפה הזו ?" שאלתי בעוד שהגאון ניסה לקשור את העניבה שלו בעצמו מול המראה בחדר שלי. "ליאו אחי..." אתה נראה נהדר, תפסיק לדאוג כבר." הוא הסתבך עם העניבה "אני בטוח ששון יעריך את המחווה הקטנה הזו" הוא הסתכל עליי בחיוך.

הו וכן שחכתי לציין שהלכתי עם שון באותו יום ? אז עכשיו אתם יודעים. שון ואני עוד לא בדיוק יודעים מה אנחנו או לפחות אני לא יודע, כי כאילו מאז הנשיקה שלנו בנשף החורף בשנה שעברה שון מתנהג די מוזר...

"סוף סוף!" מרקוס צעק "אה! מה יש לך ?" צעקתי חזרה "הצלחתי לקשור את החרא הזה!" גלגלתי עיניים וחשבתי על דברים אחרים, ביניהם היה שון.

"מוכן ללכת ?" מרקוס שאל "כ-כן..." הייתי לחוץ שמרתי את סיכת הפרח שהתכוונתי לתת לשון בכיס שלי. אני ממש מקווה שתאהב את זה... חשבתי לעצמי.

הגענו לאולם והוא היה כל כך יפה. טוב להתחשב בעובדה שאני הייתי אחראי לקישוט, אני לא מתפלא.
שון עמד בכניסה יפה יותר מתמיד והלב שלי דהר "תירגע אחי..." מרקוס לחש באוזני להירגע ? אני לא חושב שאוכל...
"היי חבר'ה" שון התקדם אלינו "יו מיגל!" מרקוס קפץ עליו ופרע את שיערו "מרקוס! אני נשבע באלוהים! לקח לי המון זמן לסדר אותו אל תחרבש לי אותו" "מצטער אחי" מרקוס בהחלט נראה משועשע "אבל נראה טוב." "תודה" שון השיב לו "גם אתה".

עיניו עברו אליי "ליאו..." קפאתי עד לפני כמה חודשים הייתי מאוהב בטום אבל עכשיו ? אני לא מסוגל להוריד את העיניים שלי משון ראיתי אותו באור אחר עכשיו זה היה ברור. הוא היה יפהפה להחריד.

"אתה נראה נהדר הערב" הוא נישק את ידי ותשומת ליבי חזרה אליו "אני... ת-תודה גם אתה שון" הוא רק המהם וחייך אליי "טוב שניכנס ?" מרקוס שאל והסכמנו.

האולם נראה עוד יפה יותר מבפנים, "וואו עבודה טובה ליאו!" מרקוס נתן לי טפיחה על השכם. "תודה אחי"
"רוצים משהו לשתות ?" הוא שאל "כן בהצלחה למצוא קולה" שון צחק "אני אמצא אל תדאג מיגל" מרקוס דפק לו מרפק, "מה איתך ליאו ?" "כן גם" אמרתי בשקט. "אוקיי" הוא הלך והשאיר אותנו לבד.
"אממ..." שון אמר אחרי כמה דקות של שקט "הבאתי לך משהו..." הוא הושיט לי קופסא קטנה "אני יכול לפתוח עכשיו ?" הוא הנהן, בפנים הייתה הסיכה שתאמה את החליפה שלי. "שון... זה יפה מאוד תודה רבה" חייכתי אליו "הו. אני מניח שעכשיו תורי לתת לך את שלך" הוצאתי את הקופסא מהכיס והושטתי לו אותה. "בבקשה" שון חייך לעצמו "היא גם תואמת את שלי." ידעתי את זה "תענוד לי אותה ?" שאל.